חוק השבות, וזכות העלייה ואזרחות המוסדרת בו עבור זכאים, הוא חוק אשר נחשב בעל מעמד של מעין חוק יסוד בישראל, על אף שאינו מוגדר כאחד מחוקי היסוד באופן רשמי. החוק מעורר פולמוס רב, הן בשל היותו במובהק חוק אשר נותן מעמד מועדף ליהודים וצאצאיהם בלבד, והן בשל המחלוקות הפנימיות בקרב זרמים פוליטיים ויהודים שונים באשר להגדרת מיהו יהודי, את מי ראוי להעלות לישראל בשל קרבתו ליהודי, ומי לא זכאי לעלות ארצה.

חשוב לזכור כי החוק נחקק בשנת 1950 לאחר מלחמת העולם השנייה, שנתיים בלבד לאחר קום המדינה, כאשר הצורך במתן מקלט ליהודים הנרדפים בשל מוצאם ברחבי העולם היה ברור מאי פעם, והשלכות רדיפת היהודים על רקע מוצאם היו מציאות אשר מהזוועות שלה לא ניתן היה להתעלם.

גם תפיסת היהדות הממלכתית דאז הייתה פשטנית יותר וחילונית יותר (לדוגמא חוק השבות המקורי לא הגדיר "יהודי" כבן לאם יהודייה) ואילו במשך השנים תפיסה זו השתנתה תדיר וקיבלה ביטויים משפטיים שונים באמצעות פסיקות בתי המשפט והשינויים שנעשו בחוק במשך השנים.

במאמר זה נסביר באופן מקיף ומלא את הפן המשפטי, המהותי והטכני גם יחד של הזכות לעליה, את השינויים והתיקונים שנעשו בחוק השבות ואת משמעותם, וכמובן, כיצד ניתן לעלות לישראל.

חוק השבות: חקיקתו ורקע היסטורי

בשנת 1950, כאשר הובא חוק השבות בפני הכנסת, פתח ראש הממשלה דוד בן גוריון בדברי ההסבר לחוק, וכך אמר:

"חוק השבות הוא מחוקי התשתית של מדינת ישראל. הוא מכיל ייעוד מרכזי של מדינתנו, הייעוד של קיבוץ גלויות. חוק זה קובע, שלא המדינה מקנה ליהודי חוץ לארץ זכות להתיישב במדינה, אלא זכות זו טבועה בו באשר הוא יהודי, אם רק יש ברצונו להצטרף לישובה של הארץ … זכותו ההיסטורית של כל יהודי באשר הוא לשוב ולהתיישב בישראל, אם מפני שהוא עשוק זכויות בנכר, אם מפני שאיננו בטוח בקיומו, אם מפני שהוא נדחק ומנושל, אם מפני שהוא מוקף שנאה ובוז, אם מפני שאיננו יכול לחיות חיים יהודיים כרצונו, ואם מפני אהבתו למסורת קדומים, לתרבות העברית ולקוממיות ישראל".

הכרזת העצמאות של מדינת ישראל קבעה כי:

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות".

עליה לישראלדברים אלו משקפים היטב את הרקע והבסיס לחקיקת חוק השבות, אשר מצד אחד נועד להשיב את יהודי התפוצות לישראל לאחר גלות ארוכת שנים, אשר נטבעה בזיכרון העם היהודי: הגלות שהחלה עוד לאחר חורבן בית המקדש הראשון, ומצד שני, לתת ליהודים, לאחר שנים ארוכות של רדיפות, אנטישמיות, חוסר ודאות כלכלי ופחד, אפשרות לשוב לישראל כמקום מקלט, "מדינת היהודים", בהתאם לחזונו של הרצל.

חוק השבות נחקק אם כן בשנת 1950, והקנה את הזכות לכל יהודי לעלות לישראל. בשנותיה הראשונות של המדינה, ראו כיהודי את מי שהצהיר על כך וביקש לעלות לישראל, ללא כל צורך בראיות נוספות. כמו כן, לא היה צורך של ממש לפרט כי בן ונכד של יהודי זכאים אף הם לעליה, שכן מי שהצהיר שהוא רואה את עצמו כיהודי, קיבל את זכות העליה. אולם במשך השנים, הדרך בה מפורש החוק השתנתה לא פעם בעקבות מקרים שעוררו סערה ציבורית, כמו גם החוק עצמו.

השאלה מי ראוי לחסות בכנפי חוק השבות, שנראתה כמעט מובנת מאליה בעיני המחוקקים בעת החקיקה, השתנתה במידה בה היהדות עצמה השתנתה במהלך שנים אלו. גם ההלכה היהודית, שלא נראתה רלוונטית למחוקק בעת קום המדינה, שינתה לא מעט את המדיניות והפסיקה בנוגע לחוק זה.

מדיניות העליה לפני קום המדינה

התנועה הציונית, עוד משחר ימיה הייתה תנועה אשר דגלה בעליה לישראל, וכל המנהיגים הסכימו שאחת המטרות של מדינה יהודית שתקום בישראל, היא להיות מקום בטוח ליהודים אשר יחפצו לעלות לארץ האבות. אולם גם בתוך תנועה זו, היו מחלוקות לא מעטות על העליה, מטרותיה ואיזו מדיניות יש להפעיל לגביה, היכן ואיך יש להשקיע את משאבי התנועה שנועדו לעודד עליה לישראל. חלק מהמנהיגים חשבו שנכון יהיה להעלות חלוצים שיוכשרו בעבודות המתאימות הנחוצות בישראל, ורק לאחר שאלה "יכשירו את הקרקע", יהיה נכון להעלות את כל הרוצה לעלות לישראל. חלק מהמנהיגים האמינו לעומת זאת, שנכון להעלות את כל מי שרוצה לעלות, כמה שיותר מהר, גם כדי ליצור רוב יהודי בישראל וגם מתוך דאגה ליהודי אירופה. ז'בוטינסקי, למשל היה מתומכי עמדה זו.

לכן הקצתה התנועה הציונית משאבים רבים לאיתור יהודים והעלאתם לישראל במשך השנים.

לאחר שהבריטים קבעו מדיניות סגורה מאד להגירה ובעצם החלו למנוע בפועל מעליה להתרחש באופן חופשי לישראל, התאחד המפעל הציוני וגם הישוב היהודי כולו תחת האג'נדה של עליה חופשית, בניגוד למדיניות הבריטית.

היישוב היהודי בישראל נאבק בהגבלות אלו, גם באמצעות אניות מעפילים והגירה לא חוקית, וגם התנגדות זו, שהפכה למדיניות של ממש שהייתה מוסכמת על מנהיגי ההתיישבות, הפכה את חקיקת חוק השבות עם קום המדינה לחקיקה אפשרית.

מי זכאי לעלות לישראל?

הזכות לעליה, אשר במקורה נועדה לכל יהודי באשר הוא, עברה גלגולים משפטיים במשך השנים. כיום, המצב המשפטי מזכה לעליה בהתאם לחוק השבות את:

  • מי שמוגדר כיהודי לפי חוק השבות – משמע, שאמו יהודייה, והוא אינו בן דת אחרת.
  • בן של יהודי.
  • נכד של יהודי.
  • בן זוג של יהודי.
  • בן זוג של בן של יהודי.
  • בן זוג של נכד של יהודי.

נשאלת אם כך השאלה, האם נכד או נכדה של יהודי אשר מבקשים לעלות לישראל עם משפחתם, יוכלו אף לעלות עם ילדיהם הקטינים? שהרי הנין אינו זכאי לקבל מעמד של עולה. על כן, נוסח נוהל מיוחד למקרים שכאלה, מאפשר לנכד של יהודי אשר רוצה לעשות עליה עם ילדיו הקטינים, לקבל עבורם מעמד.

כמו כן, חשוב לציין כי בהתאם לבג"ץ אייזקס, הרי שגם מי שהינו בן או נכד של יהודי, וההורה או הסב היהודי המיר את דתו מרצון, לא יהא תמיד זכאי לשבות.

על מנת לברר את זכאותכם לשבות, הנכם מוזמנים לפנות לקבלת ייעוץ משפטי ממשרדנו.

המסמכים הדרושים לשם הגשת בקשת עליה לישראל

על מנת להגיש בקשה לעליה לישראל, יש צורך להצטייד בשורה של מסמכים, ואף רשאי משרד הפנים לבקש מסמכים נוספים אם הוא סבור שישנו ספק כלשהו. מסמכי החובה הינם:

מסמכים אזרחיים:

  • דרכון של המבקש.
  • תעודת לידה של מבקש העליה – אם מדובר בתעודה מקורית ולא העתק, אין צורך באפוסטיל ברמה העקרונית. אולם מאחר ולשכות רבות דורשות אפוסטיל גם על תעודה מקורית, מומלץ להגיש תעודה מקורית, מאומתת באפוסטיל ומתורגמת על ידי נוטריון אם אינה באנגלית.
  • תעודת נישואים ותעודות לידה של ילדיו, אם בן/בת הזוג והילדים גם הם מבקשים לעלות.
  • תעודת יושר מאומתת ומתורגמת אף היא, משלושת החודשים שלפני הגשת הבקשה.

מסמכים להוכחת יהדות:

  • מכתב מרב קהילה בחו"ל, מתוך רשימה של רבנים מוכרים על ידי משרד הפנים, אשר יעיד על יהדותו של המבקש או של בן משפחתו היהודי עליו הוא מסתמך בבקשת העליה. לעולים מברית המועצות – אין חובה להגיש מכתב זה.
  • ליהודי אשר אמו יהודיה המבקש עליה, מומלץ להביא גם את תעודת הנישואים של ההורים אשר פעמים רבות כתוב בה כי מקום הנישואים היה בבית כנסת או במסגרת יהודית כלשהי; ניתן להביא גם העתק של הכתובה. גם מסמך זה צריך להיות מאומת ומתורגם.
  • מי שמבקש עליה על סמך יהדותו של אביו / אחד מסביו, צריך להביא את תעודת הנישואים של הוריו, תעודת הלידה של האב שתעיד על יהדותו, ולעיתים אף מסמכים של סביו או סבתו, בהתאם למה שכבר מצוי בידו.
  • יש צורך להביא לעיתים תעודת פטירה של האב/הסב היהודי שיעיד על מקום הקבורה בבית קברות יהודי.
  • כל מסמך אחר, תמונות או ראיות, שיכולים להעיד על יהדותו של המבקש.

מסמכים במקרה של גיור:

  • במקרה של עליה מכח גיור, יש להביא תעודת גיור מקורית – פסק דין של בית הדין שם נעשה הליך הגיור.
  • כמו כן, יש להביא מכתב הסבר שנכתב על ידי המועמד לעליה המפרט על תהליך הגיור שהוא עבר.
  • יש להביא מכתב מרב הקהילה שבה השתתף המתגייר לאחר הגיור ולפניו.
  • יש להביא מכתב מהרב שערך את הגיור, שיפרט את תהליך הגיור.
תיקוני החוק במהלך השנים, שינויים שנעשו בעקבות פסיקה

כבר בשנת 1954 נוסף התיקון הראשון לחוק, והוא התיקון שהוסיף סייג, לפיו המדינה רשאית לסרב ליהודי שהינו בעל עבר פלילי שעלול לסכן את שלום הציבור, לבצע עליה.

בחוק השבות, בנוסחו המוקדם, לא נקבעה הגדרה למיהו יהודי, ובשנות המדינה הראשונות די היה בכך שאדם הצהיר על עצמו כיהודי כדי שיהיה זכאי לשבות. אולם עם השנים, שאלה זו עלתה במקרים שונים, כאשר אלו מביניהם אשר הגיעו לבית המשפט העליון גרמו בסופו של יום לשינוי החוק עצמו.

מיהו יהודי – בג"ץ רופאייזן (האח דניאל)

כך למשל, בג"ץ רופאייזן. רופאייזן נולד להורים יהודים, ובשואה התחפש לנוצרי. עם הזמן, המיר את דתו באמת ולא רק לשם הסוואת יהדותו, והפך לכומר, בשם "האח דניאל". הוא הצטרף למנזר הכרמליתים, והגיע לישראל בשנת 1958, כדי לשמש ככומר במנזר בחיפה. רופאייזן הגיש בקשה לעליה, וטען שהוא יהודי למרות שהמיר את דתו. הוא טען שההשתייכות לעם היהודי אינה רק השתייכות דתית, אלא השתייכות עממית, ושהוא מרגיש קשור לעם היהודי.

בג"ץ לא קיבל את בקשתו של רופאייזן. חשוב לציין כי מבחינת ההלכה היהודית, רופאייזן נחשב יהודי, על אף שהמיר את דתו. למרות זאת, פסק בג"ץ כי מי שהינו שייך במוצהר לדת אחרת, אינו נחשב יהודי לצורך חוק השבות.

בג"ץ בנימין שליט

מקרה נוסף הינו בג"ץ שליט. בנימין שליט, יהודי, ביקש לרשום את ילדיו כיהודים למרות שאימם לא היתה יהודיה. משרד הפנים סירב לבקשתו והוא הגיש עתירה לבג"ץ. במקרה זה בג"ץ נעתר לבקשה, והורה על רישום הילדים כיהודים ו"חסרי דת" בסעיף דת ולאום. למרות שפסק דין זה עסק בעניין רישום ולא נגע ישירות, לכאורה, בחוק השבות, היתה לו השפעה גדולה.

בעקבות פסקי הדין הללו והוויכוח הציבורי שהעלו, תוקן חוק השבות, בשנת 1970 כך שנוספה לו הגדרה של מיהו יהודי: "מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, ואינו בן דת אחרת", וכך שיכלול גם בני זוג של יהודים, ילדים ונכדים של יהודים (ובני הזוג שלהם).

עליה לישראל עבור בני זוג של יהודים

עליה לישראלחשוב לציין, כי על אף שבעשורים האחרונים העולם כולו ובכלל זה ישראל עברו תהליך של ליברליזציה בנוגע למושג "בני זוג", בחוק השבות ההגדרה עודנה חלה על בני זוג נשואים בלבד. הנושא מעולם לא נדון בבית המשפט העליון, אולם ייתכן כי במקרה שבהם בני זוג לא נישאים מסיבות שונות, אך יש להם ילדים משותפים והם ידועים בציבור, ייעתר בית המשפט לבקשה למתן מעמד של עולה גם במקרה בהם בני הזוג לא נשואים.

על כן, במאמר זה נעסוק בזכותם של בני זוג הנשואים ליהודים לעלות יחד עימם לישראל, כמו גם בני זוג של ילדים ונכדים ליהודים.

זכאי עליה אשר מבקש לעלות יחד עם בת זוגו לישראל, רשאי לעשות כן, ואף ניתן לעשות "עליה מפוצלת"- שבה עולה הזכאי לשבות בנפרד מבן/בת זוגו, ולאחר מכן גם בן/בת הזוג.

עם זאת, ישנם תנאים מסוימים לעליה של בן זוג יחד עם הזכאי, ונעמוד עליהם במאמר זה.

עליה של בני זוג שנישאו פחות משנה לפני הגשת הבקשה לעליה:

בני זוג שנישאו זמן קצר לפני עלייתם לישראל, חייבים לעבור מעין "תקופת צינון" בטרם יוכל בן/בת הזוג לבצע עליה יחד עם הזכאי, וזאת מאחר והדבר מעלה חשש לנישואים פיקטיביים לשם קבלת מעמד בישראל. הנוהל העוסק בנושא הינו נוהל 5.2.0010 של רשות האוכלוסין וההגירה, הקרוי "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג, האחד זכאי שבות והשני לא, שנישאו פחות משנה לפני עלייתם".

על כן, כאשר בני הזוג נשואים פחות משנה בעת הגשת הבקשה לעליה, יידרשו בני הזוג אשר מבקשים מעמד להוכיח את כנות הקשר ביניהם, וזאת באמצעות מסמכים כגון: תמונות משותפות, המלצות מבני משפחה וחברים, התכתבויות ביניהם ועוד; בן הזוג לא יהיה זכאי למעמד של עולה, אלא יקבל אשרה מסוג א/5 למשך שנה מיום העליה (אשרת תושב ארעי).

בתום שנה, יוזמנו בני הזוג לראיון מפורט אשר יבחן בשנית את כנות הקשר ביניהם. אם אכן השתכנע משרד הפנים כי הנישואים כנים ולא נעשו לצורך קבלת מעמד בישראל, יקבל בן הזוג מעמד של עולה. אם לא השתכנע משרד הפנים שהנישואים כנים, תוארך האשרה בשנה נוספת, ולאחריה, אם עדיין יהיו ספקות, התיק יועבר למטה משרד הפנים על מנת לקבל החלטה.

עליה של בני זוג נשואים מאותו המין

עד שנת 2014, לא היתה מדיניות ברורה של עליה לבני זוג נשואים מאותו המין. בשנת 2014, לאחר פניות רבות אליו לקבלת הנחיות אל השר, הוציא שר הפנים גדעון סער הנחיה חד משמעית לרשות האוכלוסין וההגירה, לראות בבני זוג נשואים מאותו המין כזכאים לעליה כמו זוגות נשואים אחרים, ובזאת שם קץ להפליה של שנים ארוכות.

כיום אם כן, זכאים בני זוג של יהודים מאותו מין לעלות לישראל מכוח אותו נוהל ובאותם תנאים של בני זוג נשואים שאינם מאותו מין.

נוהל נין של יהודי

בהתאם לחוק השבות, נין של יהודי אינו רשאי לקבל מעמד בישראל, אלא רק נכד. עם זאת, עולה השאלה: מה קורה כאשר נכד של יהודי מבקש לעלות לישראל עם ילדיו הקטינים? מאחר והחוק לא מעניק מעמד לנין של יהודי, אך מצד שני, ברור כי לא היתה כוונה לנתק זכאי שבות מילדיהם הקטינים, הרי שנקבע נוהל מיוחד לנין של יהודי, אשר עולה לישראל יחד עם הורהו הזכאי לשבות.

הנין הקטין שנמצא בחסות הוריו, אשר בעצמם דור שלישי של יהודי, לא יהיה זכאי לקבל אזרחות ישראלית מכח חוק השבות, אלא יקבל מעמד של תושב ארעי- א/5, במידה והוא עומד בקריטריונים שנקבעו בנוהל. המעמד יוארך כל שנה למשך שלוש שנים במצטבר, לאחר שלוש שנים יוכל להגיש בקשה לקבלת אזרחות ישראלית. אם הוא עודנו קטין, לפי סעיף 9 לחוק, ואם הוא בגיר, לפי סעיף 5.

הקריטריונים לקבלת המעמד הם היותו נין של יהודי, ושהוריו הוכרו כזכאים לשבות בהתאם לחוק; כמו כן, שהוא עולה יחד עמם לישראל. על מנת לקבל אזרחות בתום שלוש השנים, על הנין להוכיח שמרכז חייו הוא בארץ יחד עם הוריו, גם אם הפך לבגיר. במקרים חריגים בהם ההורים עזבו את הארץ בתהליך, יכול הנין להמשיך בתהליך באמצעות אפוטרופוס.

אלמנות של יהודים

מאחר וחוק השבות קובע במפורש שהזכות לעליה מוקנית גם לבני הזוג של יהודים, ילדים ונכדים של יהודים, והחוק אף מציין במפורש כי אין כל משמעות לשאלה אם היהודי שמכוחו מבוקשת העליה נמצא בחיים או לא, או אם עלה לישראל או לא, הרי שנשאלת השאלה: האם בני זוג של יהודים אשר נפטרו עודם זכאים לשבות?

שאלה זו נדונה במסגרת בג"ץ 6247/04, לריסה גורודצקי נ' שר הפנים. כבר כאן, חשוב לציין שבמסגרת עתירה זו לא נטען על ידי משרד הפנים כי אלמנות אינן זכאיות לעליה לישראל, וגם בג"ץ קבע חד משמעית, שהזכות לעליה כבן זוג של זכאי שבות שמורה לאלמנים ואלמנות של יהודים וצאצאיהם מכח חוק השבות עצמו.

אלא שנשאלת השאלה, האם זכות זו שמורה לאלמנים ואלמנות של יהודים לכל ימי חייהם? או שמא, היא זכות מוגבלת?

העותרת, לריסה גורודצקי, היתה נשואה ליהודי והתאלמנה. כעשרים שנה לאחר מכן נישאה מחדש לישראלי, ולאחר שנישואיה לא עלו עלו יפה, ביקשה לקבל מעמד מכח היותה בת זוג של ישראלי בנישואיה הראשונים.

בג"ץ פסק כי הזכות אינה מוחלטת; אמנם הזכות לעליה שמורה לאלמנות ואלמנים של יהודים, אולם במקרה בהם הם נישאים מחדש, הם מאבדים את זכותם זו.

לאחרונה ניתן פסק דין של בית המשפט המחוזי, הדן במקרה בו האלמנה לא נישאה בשנית אך ניהלה מערכת יחסים זוגית ארוכה ואף ילדה בן נוסף לאב שאינו יהודי. בית המשפט המחוזי פסק שמקרה זה הינו אף הוא עילה לאיבוד זכותה של האלמנה כבת זוג של יהודי לעלות לישראל. חשוב עם זאת להבהיר שלא מדובר בפסיקה של בית המשפט העליון.

על כן, ההלכה הנוהגת כיום הינה כי אלמנתו של יהודי זכאית לקבלת מעמד של עולה אם לא נישאה מחדש, וייתכן שאף אם יש לה ילדים נוספים שלא מנישואיה, גם אם לא נישאה.

חשוב להדגיש כי כל האמור חל אך ורק על אלמנות ליהודים שאינם אזרחי ישראל, ולא על אלמנות אשר מצויות בעיצומו של קבלת מעמד מכח נישואים ולא מכח עליה.

זכות עליה של מי שאומץ על ידי יהודים

עליה לישראלהזכאות לעליה מבוססת על הוראות חוק השבות, אשר קובעות כי יהודי הוא מי שאימו יהודייה או שנתגייר. אם כך, עולה השאלה: האם הזכאות היא זכאות ביולוגית? האם זכות זו שמורה רק לילדים שהינם ילדים ביולוגיים של יהודים? או שמא מדובר בזכאות שיש לה גם פן אתני, וגם מי שאומץ על ידי יהודים זכאי לה?

נוהל הטיפול במתן מעמד לקטין אומץ על ידי זכאי שבות בטרם העליה, שמספרו 1.8.2005, קובע כי קטין שאומץ על ידי זכאי עליה, יהיה זכאי אף הוא לעליה, למרות שהוא אינו יהודי מבחינה גנטית.

משרד הפנים יבדוק אם חלפה יותר משנה מיום האימוץ, ואם לא, יצטרך ההורה המאמץ להוכיח את כנות האימוץ, ולשכנע את משרד הפנים שהאימוץ לא נעשה לשם קבלת המעמד בישראל.

משמע, משרד הפנים וגם פסיקות של בית המשפט העליון, מכירים בכך שהזכאות לשבות היא לא רק עניין גנטי בפועל, אלא זכות שיש ליהודי ולצאצאיו גם אם אינם צאצאיו הגנטיים- בין אם בגלל שיש לה פן אתני, ובין אם בגלל שיש ליהודי המאמץ זכות להתאחד עם משפחתו, גנטית או לא גנטית, במדינת ישראל.

פרשנות זו תואמת את גישת בית המשפט העליון בעניין פסק דין שליט, שבו הורה לרשום כיהודי בן לאב יהודי ואם שאינה יהודית, אולם פרשנות זו לא אומצה על ידי הכנסת ובעקבות פסק דין זה תוקן החוק כך שיהודי הוגדר כבן לאם יהודייה. כאן לעומת זאת, אומצה הפרשנות כמדיניות רשמית, ומשרד הפנים רושם ילדים מאומצים של הורים יהודים באופן שוטף, אם לא עולים ספקות בנוגע לכנות האימוץ, ואם מדובר בעליה בפעם הראשונה.

בנוסף, ישנן סיבות להניח כי גם אדם שאומץ בפועל – גדל וחונך בחיקה של משפחה יהודית אף שמעולם לא אומץ באופן רשמי – עשוי להיות זכאי עליה במידה ויכול להוכיח כי אכן אומץ בפועל בהיותו קטין.

זכאות לעליה של יהודי (ביולוגי) שאומץ על ידי בני דת אחרת

בשנת 2004, עתרה רגינה ברניק לבג"ץ, אחרי שבקשתה לעליה נדחתה על ידי משרד הפנים (9249/04). רגינה היתה בת להורים יהודים מבחינה ביולוגית, אבל אומצה על ידי הורים לא יהודים. אחרי שהגישה את העתירה, התבקש היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, להגיש לבג"ץ חוות דעת בקשר לשאלה המשפטית, האם האימוץ שולל את הזכאות של המאומץ לפי חוק השבות.

בחוות הדעת, קבע היועץ המשפטי לממשלה, שחוק השבות מתמקד בזיקה של אדם לעם היהודי, ושזיקה זו אינה מתנתקת עם אימוצו של זכאי השבות למשפחה שאינה משפחה יהודית.

בעקבות חוות דעת זו, קיבלה הגב' ברניק מעמד של עולה ואזרחות ישראלית מלאה. גם לאחר מכן, במקרים שונים שבהם סירב משרד הפנים להעניק מעמד של עולה לזכאי שבות שאומצו על ידי משפחות שאינן יהודיות, ניתן לבסוף מעמד של עולה לאחר הגשת עתירה לבית המשפט העליון.

על כן, מי שהינו יהודי אך אומץ על ידי בני דת אחרת, רשאי לעלות לישראל מכח חוק השבות ולקבל את מלוא זכויותיו כעולה.

בני משפחה של יהודים שפעילים בדתם האחרת

כזכור, חוק השבות קובע שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או התגייר, אך זכאי לשבות אינו בהכרח יהודי. החוק קובע שהזכויות מוקנות גם לבן של יהודי ולנכד של יהודי, ומסייג: "להוציא אדם שהיה יהודי והמיר את דתו מרצון".

אולם כאשר מדובר בבן או בנכד של יהודים, שמעולם לא היו יהודים בעצמם ולפיכך אי אפשר לטעון שהמירו את דתם מרצון, קורה לעיתים שמדובר בבני דת אחרת ושהם אדוקים בדתם. כך למשל, יכול זכאי שבות שהוא בן ליהודי ולנוצרייה, להיות נוצרי אדוק, ועדיין להיות זכאי לשבות בהתאם לחוק.

בבג"ץ 2708/06 – סטקבק נגד משרד בפנים, נקבע למשל שיהודי משיחי זכאי לעלות לישראל כבן משפחה של יהודי, אם הוא בן או נכד של יהודי, אולם אם הוא יהודי בעצמו – משמע, אם אמו יהודיה – הוא לא יוכל לעשות כן. קביעת בג"ץ היתה בעצם כי כאשר מדובר בעליה של בן משפחה של יהודי שאינו יהודי בעצמו, אין כל משמעות לאמונתו הדתית של העולה.

אולם בפועל, משרד הפנים מקשה מאד על בעלי דת אחרת שהינם אדוקים בדתם בעת הגשת בקשה לעליה לישראל, גם כאשר הינם בני משפחה של יהודים, ומערים קשיים רבים על דרכם על מנת למנוע מהם את זכותם לעליה.

הרשויות האחראיות על העליה, ובהן הסוכנות היהודית, משרד הפנים וארגון "נפש בנפש" הממונה מטעם הסוכנות היהודית על עליה מארה"ב ובחינת בקשות מיהודי ארה"ב, שואלים את המבקשים לעלות האם הינם יהודים משיחיים או שאלות נוספות בנוגע לדת הנוצרית, וככל שעולה חשד – ולו הקטן ביותר – על אודות אמונה שכזו, הבקשה לעליה עלולה להידחות, ללא קשר לשאלה אם מדובר ביהודי שאמו יהודיה או בן או נכד של יהודי, ולמרות הלכת בית המשפט העליון.

גם בני משפחה של יהודים שחלק ממשפחתם עוסקים או עסקו בעבר בפעילות מסיונרית, נתקלים בבעיות בתהליכי עליה. בית המשפט העליון פסק זה מכבר (בג"ץ 8320/10 זאב אייזקס נגד משרד הפנים) כי אדם שעוסק, הוא עצמו, בפעילות מסיונרית פעילה, לא יהיה זכאי לעלות לישראל לפי חוק השבות כבן משפחה של יהודי, שכן מדובר בפעילות שעומדת בסתירה ישירה למטרות חוק השבות.

"שאינו בן דת אחרת"

סעיף 4(ב) לחוק השבות קובע את ההגדרה של מי שהוא יהודי בהתאם לחוק השבות, וכך נכתב בו: "לעניין חוק זה,"יהודי" – מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".

ההגדרה של "בן דת אחרת", אינה הגדרה פשוטה וחד משמעית כפי שאולי נדמה. אמנם מי שהמיר את דתו במוצהר ובמובהק, כפי שנפסק בבג"ץ רופאייזן, שבעקבותיו אף שונה החוק כך שיכלול הגדרה זו, הוא מקרה ברור למדי שאין בו ספק של ממש. אולם ישנם מקרים לא מועטים שבהם ההגדרה אינה כה ברורה.

הדוגמה המובהקת ביותר לכך, הינה מקרה של יהודים משיחיים. יהודים משיחיים הינם קהילה דתית, יהודים במוצאם, אשר מאמינים ביהדות ובתנ"ך כמו גם בישוע ובברית החדשה גם יחד. היהודים המשיחיים רואים בעצמם יהודים לכל דבר, ממש כפי שישוע עצמו ראה את עצמו, אך עם אמונה נוספת בישוע ובברית החדשה. מבחינה הלכתית, ראוי לציין כי פעמים רבות יהודים אלו הינם יהודים לכל דבר.

בבג"ץ דולפינגר, בשנת 1979, נדונה לראשונה קשתה של איילין דולפינגר, יהודייה משיחית, לעלות לישראל בטענה שהיא יהודייה, וזאת מכח חוק השבות. השופטים פסקו שהדת הנוצרית בהגדרתה היא דת אשר מאמינה ביהדות ובתנ"ך, וייחודה הוא באמונה בישוע בנוסף לכך, ועל כן נדחתה העתירה. נפסק כי יהודים משיחיים אינם יהודים ואינם זכאים לשבות מכח חוק השבות.

עשור לאחר מכן, בשנת 1989, הוגש בג"ץ ברספורד. גם כאן, דובר בזוג יהודים משיחיים שביקשו לעלות לישראל כיהודים מכח חוק השבות. למרות הפסיקה החד משמעית בבג"ץ דולפינגר, התעקשו בני הזוג להגיש עתירה נוספת לבג"ץ להכרה בהם כיהודים לצורך חוק השבות. בג"ץ קבע כי האמונה ביהדות משיחית כמוה כהמרת דת בפועל, ועל כן, נדחתה העתירה.

עתירה שהוגשה בשנת 2017, בג"ץ טימותי מקיני, הנציחה את הקביעה גם בימינו אנו. בפסקה קצרה פסק בג"ץ כי ההלכה שעוגנה בפסקי הדין הקודמים, דולפינגר וברספורד, עודה עומדת על תילה.

עם זאת, חשוב לציין כי יהודים משיחיים שאביהם יהודי אך אימם אינה יהודייה, אכן יכולים לקבל מעמד מכח חוק השבות כבני משפחה של יהודים, זאת מפני שאינם יהודים בעצמם על פי ההלכה, לכן לא ניתן לומר כי "המירו את דתם".

מפסקי הדין עולה תמונה חד משמעית, לפיה ההגדרה של בן דת אחרת היא הגדרה חילונית ולא דתית, והיא מזיגה בין בדיקה תיאולוגית כפי שנפסק בבג"ץ דולפינגר, לבין הגדרה לפיה מי שאינו בן דת אחרת בעיני היהודי הסביר ברחוב, הוא עודנו יהודי.

על כן, המצב המשפטי כיום בנוגע ליהודים משיחיים, הינו כזה לפיו יהודים משיחיים המבקשים לעלות לישראל מכח יהדותם שלהם, לא יוכלו לעשות כן ולא יהיו זכאים למעמד של עולים בישראל, מאחר והם נחשבים בני דת אחרת, או לחילופין – שהמירו את דתם מרצון. אולם בני משפחה של יהודים, גם אם הינם יהודים משיחיים, יהיו זכאים לעשות כן, ובלבד שבן משפחתם היהודי לא ניתק את הזיקה ליהדות בעצמו.

"ניתוק שרשרת היהדות"

תקדימים משפטיים אלו, אשר בפועל הרחיבו את הסייגים הקבועים בחוק השבות, הגיעו לשיאם בבג"ץ 10535/09 פלונית נ' משרד הפנים. בעתירה זו, פנתה אישה מוסלמית, נכדה לסבים יהודים, שעל פי ההלכה אף הינה יהודיה (שכן אמה היתה יהודייה), בבקשה לקבלת מעמד עולה. אמה של העותרת היתה יהודייה, שנישאה למוסלמי והמירה את דתה וגידלה את ילדיה כמוסלמים.

בית המשפט העליון אף דחה בקשה לערוך דיון נוסף בנוגע לפסק דין זה, ופסק כי עצם המרת הדת של האם הינה בבחינת "ניתוק" שרשרת היהדות. הרציונל שעמד בבסיס הדחיה היה, שחוק השבות נועד לאפשר ליהודים ומשפחותיהם לעלות, וכאשר ההורה/הסב היהודי מאבד את זכותו לעליה בשל המרת דתו, כך גם צאצאיו מאבדים את זכותם זו.

הצעות חוק לשינוי חוק השבות שלא התקבלו

במשך השנים, הוגשו הצעות רבות לתיקון ושינוי חוק השבות. ישנם רבים הסבורים כי מטרתו של החוק להעלות לישראל רק מי שיש לו זיקה ממשית ליהדות, למורשת היהודים ולמנהגים היהודיים. ישנם אלו שסבורים כי נכון להעלות רק יהודים על פי ההלכה, מה שהיה כולל למשל גם מי שהמיר את דתו; לעומתם ישנם אלו הסבורים כי כל מי שהינו בן או נכד של יהודי, או אפילו נין, צריך להיות זכאי לעליה.

הזכות לעליה היא זכות המעוררת מחלוקות רבות ונוגעת בלב- ליבה של החברה הישראלית: בהגדרת מיהו יהודי, בהגדרה של מי זכאי להיות אזרח בישראל באופן כמעט אוטומטי, והיא מעוררת רגשות עזים בכל המעורבים.

לאור זאת, אין פלא שהוגשו הצעות רבות לשינוי ותיקון חוק השבות, בדרכים שונות.

הצעה שחוזרת על עצמה שוב ושוב, מאז שנות ה-90 ואילך, היא ביטול זכותו של נכד של יהודי לעלות לישראל, בווריאציות שונות; יש שהציעו לבטל את הזכות כליל (למשל, בשנת 2001); ויש שהציעו להגביל זכות זו כך שנכדים יוכלו לעלות לישראל רק יחד עם הסב היהודי, על מנת לעודד עליה. גם בתקופה זו, בשנת 2020, עלתה לדיון הצעה לבטל את זכות השבות לנכד של יהודי, אולם נדחתה על הסף.

כן נעשה ניסיון הפוך, בשנת 2005, לשנות את החוק כך שיינתנו זכויות של עולה גם לנין של יהודי ולא רק לנכד, אולם גם הצעה זו נדחתה בשלב ראשוני מאד.

בשנת 2003 הונחה על שולחן הכנסת הצעה אשר תכיר באנוסים כזכאי עליה לכל דבר. הצעות חוק שונות בנוגע להגדרת הגיור המוזכרת בחוק, נדחו אף הן.

בסיכומו של דבר, החוק נותר כשהיה שנים ארוכות בשל התנגדויות שונות לכל שינוי, כאשר כל קבוצת אוכלוסייה, אשר מיוצגת בכנסת על ידי מפלגות פוליטיות שונות, מתנגדת לשינויים אלו מטעמיה שלה.

מאחר ולא קיים קונצנזוס בחברה הישראלית בנוגע למי ראוי שיוכר כזכאי לעליה, הרי שההגדרות נותרו כשהיו בפעם האחרונה בה אכן היתה תמיכה מצד רוב המחוקקים לשינוי החוק – וזאת בשנות ה-70.

עליה מכח גיור

עלייה לאחר גיור - כיצד לקבל הכרה ממשרד הפנים לאחר המרת הדת ליהדות?מעמדן של קהילות יהודיות לא אורתודוכסיות מסוגים שונים הינו נושא מעורר מחלוקת בחברה הישראלית, ומעורר רגשות עזים.

על אף פסיקות בג"ץ בנושא במשך השנים, הזכאות  לעליה בשל גיור עודנה ניתנת באופן כמעט בלעדי למתגיירים בגיור אורתודוכסי בלבד. למרות שלצורך רישום כיהודי במשרד הפנים, נקבע בבג"ץ כי גם גיור לא אורתודוכסי יספיק (בג"ץ מילר), הרי שבאופן מעשי נמנע בג"ץ מלפסוק בנושא באופן חד משמעי והוא מחזיר את הכדור לכנסת פעם אחרי פעם.

כך בבג"ץ גולדשטיין, קבע בג"ץ כי אין כל בסיס חוקי למונופול האורתודוכסי בישראל לעניין גיור שמוכר לשם עליה, אולם עדיין הפנה את הנושא לחקיקת הכנסת.

לאחר שנים של מחלוקות, התכנסה ועדת נאמן אשר במשך שנים לא הגיעה לתוצאות, ולבסוף הגישה המלצות אשר לפיהן, יישמר המעמד הייחודי של הגיור האורתודוכסי, אך יוקם בית ספר לגיור שבו יהיו גם נציגים של התנועות הנוספות – רפורמים וקונסרבטיבים – ביהדות.

תקופה מסוימת, הכיר משרד הפנים בגיור של הרב דרוקמן, שלא חייב את המתגיירים לשמירת תורה ומצוות באופן מלא בזמן הגיור, כגיור מוכר לצורך עליה, אולם לאחר שדיין בבית הדין הרבני ביטל באופן גורף את כל הגיורים הללו, חזר משרד הפנים ליישם את אותה מדיניות, אשר מכירה בגיור אורתודוכסי בלבד כגיור לצורך עליה. משמע, שישנה רשימה ספציפית של בתי דין רבניים בישראל ואף ברחבי העולם (על אף שהדבר אינו תואם לחלוטין את פסיקת בג"ץ) אשר גיור בהם מוכר לצורך עליה לישראל.

מצב זה יוצר בעיות רבות; כך למשל, בארצות מסוימות כלל אין בית דין דתי מוכר לצורך גיור; ולעיתים ישנם תורים ארוכים לגיור במקומות מוכרים, הנמשכים שנים ארוכות של המתנה.

עם זאת, חשוב לציין כי מכל מקום, מי שאינו אזרח או תושב קבע בישראל, כלל אינו רשאי להתגייר בישראל ללא אישור מיוחד ממשרד ראש הממשלה, שמפעיל ועדת חריגים לאישור הליכי גיור במקרים מיוחדים. על אף פסיקות בג"ץ בנושא, גם כיום קשה לקבל מעמד מכח גיור שלא נעשה באמצעות הגיור הממלכתי, גם אם הוא אורתודוכסי לחלוטין.

גיור בישראל: ועדת חריגים והכרה בגיורים שונים

ככלל, מערך הגיור בישראל משמש רק את מי שמחזיק באזרחות ישראלית או בתושבות קבע ישראלית, ואינו משרת את מי שאין לו מעמד כזה בישראל. לכן, על מנת להתגייר בישראל כאשר המועמד לגיור מחזיק בכל ויזה אחרת, ולהיות זכאי למעמד בשל גיור זה, יש צורך לעבור דרך ועדת חריגים מיוחדת.

על מנת להגיש בקשה לוועדה, ישנם תנאי סף. ראשית, מבקש הגיור צריך להחזיק באשרת תייר רגילה (ב2) או באשרת תושב ארעי (א/5) – ובלבד שהוא מחזיק באשרת א/5 למעלה משנה.

לאחר הגשת הבקשה, יוזמן המועמד לראיון בוועדה, במסגרתו יישאל על הסיבות לכך שהוא רוצה לעשות את הגיור דווקא בישראל, וגם יישאל שאלות נוספות שמטרתן לבדוק את כנות רצונו להתגייר בישראל. לראיון יש להגיע עם מסמכים רשמיים (כגון: תעודת יושר מחו"ל, מאומתת ועם אפוסטיל; תמצית רישום ממשרד הפנים) וכן קורות חיים בעברית, מכתב בקשה של המועמד שמסביר למה המועמד רוצה להתגייר, מה הקשר שלו ליהדות, פירוט קצר על המצב האישי של המועמד; מקצוע, בני משפחה בישראל ומחוצה לה, בני זוג וכו'. חשוב לפרט במכתב גם כל קשר שיש למועמד עם קבילות יהודיות שונות, קשר עם משפחות יהודיות דתיות בישראל או מחוצה לה וכדו'.

אם הבקשה בוועדה מאושרת, ניתן להירשם ללימודי גיור בישראל, במספר מקומות המוכרים על ידי הועדה בלבד, שבסופם יתקיים ראיון נוסף למועד הגיור, ולאחר ראיון זה תתקבל החלטה אם הוא כבר יכול להתגייר בבית הדין או שעליו להמשיך בלימודים.

לאחר קבלת האישור השני, פונים לבית הדין הרבני ומקבלים אישור גיור, ולאחר מכן מונפקת תעודת גיור רשמית ממשרד ראש הממשלה.

כרגע, גיור בישראל במסגרת זו בלבד הוא אשר מוכר לצורך עליה. גיורים נוספים אינם מוכרים על ידי הוועדה, ומשכך גם אינם מוכרים על ידי משרד הפנים ולא יכולים לשמש לעליה.

גיור בחו"ל

גיור מחוץ לישראל גם הוא קיים בקשת גדולה של סוגים, גיור קונסטרבטיבי ורפורמי, ועוד. מאמר זה יעסוק בגיור המוכר לצורך עליה לישראל בלבד.

על מנת שהגיור בחו"ל יוכר לצורך עליה בישראל, עליו למלא מספר תנאים:

הראשון, שהגיור נעשה במסגרת של קהילה יהודית מוכרת בחו"ל.

השני, שמבקש העליה התגייר במסגרת תכנית גיור מסודרת ומוכרת לגיור באחד מבתי הדין או הקהילות המוכרות. ישנה רשימה של בתי דין ורבנים אשר מוסמכים לאשר גיור שכזה בסופו של התהליך, וחשוב לוודא שתכנית הגיור בה אתם משתתפים עומדת בקריטריון זה. התכנית עצמה צריכה להיות לפחות תקופה של תשעה חודשים. יחד עם זאת, אם משך התכנית הוא פחות מכך, אפשר להתגבר על מכשול זה במידה והארגון אשר עורך את הגיור ייתן למתגייר אישור שהיקף השעות וההשתתפות של המועד בחיי המועמד היה יותר מ-300 שעות.

השלישי, יש להביא מכתב מרב קהילה מוכר שיציין שהמתגייר השתתף באופן פעיל בחיי הקהילה היהודית לפחות תשעה חודשים אחרי הגיור, בארץ או בחו"ל. אם עדיין לא חלפו תשעה חודשים, עדיין ניתן לקבל מעמד אם יצויין על ידי רב הקהילה שההשתתפות היתה למעלה מ-300 שעות.

ראשית, חשוב לציין שכאשר מדובר למשל בגיור שנעשה לפני זמן רב, רשאי משרד הפנים לדרוש לקבל מכתב עדכני בנושא השתתפות בקהילה או אישור גיור. כמו כן, במקרה של ספק בכנות הגיור רשאי משרד הפנים לבקש כל מסמך אחר אשר יסייע לו בהפגת הספקות לפני אישור העליה.

במקרה שטרם עברו תשעה חודשים מאז הגיור בחו"ל והמועמד לעליה רוצה להגיע לישראל בכל זאת, ניתן לעשות זאת. במקרה שכזה, יקבל המבקש אשרת תושב ארעי (א/5) והוא יוכל להשתתף בקהילה בישראל, ולהגיש מכתב על השתתפות בקהילה זו לאחר תשעה חודשים על מנת לקבל את מעמד העולה.

פסיקה בנוגע לגיורים שונים

הזכות לעליה של מי שהתגייר נקבעה בחוק השבות עצמו, אולם החוק לא הסדיר את פרטי הפרטים של הגדרה זו, דבר אשר גרם לסוגיות משפטיות רבות בנושא זה להתגלגל לפתחו של בית המשפט העליון, שהיה עד לא מזמן הערכאה הרלוונטית לנושא עליה.

בפועל, סמכויות הגיור ניתנו על ידי הממשלה במספר החלטות למערך הגיור האורתודוכסי בלבד. רשויות ההגירה והמדינה מעוניינות להקשות על המתגיירים מאחר וקיים חשש שהגיור הינו כלי אפקטיבי לקבלת מעמד בישראל ולא תמיד לגיור כנה ואמיתי, וכך גם מקשות מאד על המבקשים להתגייר באמת.

החלטות הממשלה הרלוונטיות, הינן החלטה 3155 (ע/2) מיום 14.2.08 והחלטת הממשלה 3613 מיום 4.7.1998, אשר שתיהן עוסקת בגיור בישראל.

אולם נושא כה מהותי ראוי שיהיה מוסדר בחקיקה של ממש, כפי שקבע בג"ץ לא אחת.

בג"ץ 2597/99, טושביים נ' משרד הפנים, קבע לראשונה כי גיור שנערך על ידי קהילה יהודית מוכרת בחו"ל יהיה מוכר לצורך חוק השבות. בהתאם לפסיקה, הוכללו בהגדרת קהילה יהודית פעילה ומוכרת גם קהילות קונסרבטיביות ורפורמיות, וזאת לצורך חוק השבות בלבד. במסגרת פסק דין זה, גם הובהר כי בעקבות זאת, ישנה למדינה הזכות והחובה לקבוע מהן קהילות יהודיות מוכרות וסייגים נוספים שימנעו ניצול לרעה של הלכה זו, ואכן כך נעשה.

בג"ץ 7625/06, מרגריטה רגצ'ובה נ' משרד הפנים, קבע בג"ץ כי אין כל הצדקה לגישת המדינה, לפיה רק גיור אורתודוקסי הוא שנחשב גיור לצורך חוק השבות, ודי בכך שנעשה גיור בקהילה יהודית מוכרת ומבוססת, וכי למרות שהעותרים התגיירו בגיור פרטי ולא ממלכתי, הם יקבלו מעמד של עולים.

לאחר פסק דין זה, קמה סערה גדולה, ובמאי 2017 הוגש תזכיר חוק שנועד לעקוף את פסיקת בג"ץ בנושא זה, תזכיר חוק גיור ממלכתי, אשר אושר כמעט פה אחד בוועדת השרים לחקיקה. אולם השרה סופה לנדבר הגישה ערר כנגד החלטה זו, ובכך עצרה את החקיקה בנושא. משכך, הוקמה ועדה נוספת: ועדת ניסים, שתפקידה היה להגיש המלצות בנושא זה לממשלה.

המלצת הוועדה נקטו גישה מקלה מאד כלפי מתגיירים, והובילו להצעת חוק גיור ממלכתי בשנת 2018 שיזם חבר הכנסת יהודה גליק, אולם ההצעה עוררה התנגדות רבה בקרב הסיעות החרדיות ועל כן לא נדונה בפועל.

על כן, המצב המשפטי כיום, הינו כי על אף בג"ץ רגצ'ובה, מי שהתגייר בישראל באופן אורתודוכסי ופרטי כדין, יכול להיות זכאי לקבלת מעמד עולה, אולם בפועל ההלכה אינה מיושמת על ידי הרשויות ורק מי שמגיש עתירה בנושא יכול לקבל מעמד עולה מכח גיור שכזה.

בבג"ץ 4870/17 אלאונורה אשטאפי נ' משרד הפנים, נזף בית המשפט העליון ברשויות שאינן מיישמות את ההלכה, וכתב כי :" ייאמר מיד כי לא מצאנו עילה להימנע מקיום דיון לגופה של העתירה שלפנינו. ההכרעה העקרונית בעניינם של גיורים אורתודוכסיים שלא מבוצעים באמצעות מערך הגיור הממשלתי ניתנה בעניין רגצ'ובה לפני למעלה משנתיים. המשיבים מחוייבים לפעול בהתאם להכרעה זו, בלא תלות בהליכי חקיקה עתידיים"..

מאחר והנושא אינו מוסדר בחקיקה עדיין בשל המחלוקת החריפה בנושא זה, הרי שכיום המצב הינו שגיורים מסוגים שונים אינם מוכרים באופן גורף לשם קבלת מעמד בישראל והם נדונים כל אחד לגופו כאשר הם מגיעים לפתחו של בית המשפט.

סייגים לעליה לישראל

בחוק השבות נקבעו מספר סייגים: משמע, מקרים בהם הזכות לעליה לישראל אינה מוחלטת גם למי שיהדותו אינה מוטלת בספק כלל.

סעיף 2ב לחוק השבות קובע כי:

"אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל חוץ אם נוכח שר הפנים שהמבקש:

  1. פועל נגד העם היהודי; או
  2. עלול לסכן את בריאות הציבור או בטחון המדינה; או
  3. בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור.

במאמר זה נעסוק, לפי הסדר בשלושת הסייגים, מה הם כוללים, ומתי סירוב לפיהם הינו מוצדק. עם זאת, יובהר כי שני הסייגים הראשונים הינם סייגים עקרוניים אשר לעיתים נדירות נעשה בהם שימוש, ועל כן נתמקד בעיקר בסייג השלישי, הרלוונטי מכולם.

סירוב בשל פעילות נגד העם היהודי / סכנה לביטחון המדינה

סייגים אלו הינם, נכון להיום, עקרוניים בלבד, ולא ידוע על מקרה בו בפועל נדון בבית המשפט סירוב להענקת אשרת עולה בשל סייגים אלו.

מקריאת דברי הכנסת בעת החקיקה של "פועל כנגד העם היהודי", עולה כי הסעיף היה שנוי מאד במחלוקת, וכי הכנסת הקפידה לנסח את החוק בלשון הווה על מנת להעניק מעין חנינה למי שפעל בעבר כנגד העם היהודי אך פסק מפעילותו זו, אולם גם חשוב לציין כי הסעיף נוסף בצילה של מלחמת העולם השניה. כן עולה שגם המחוקקים התקשו להאמין שישנו מצב בפועל לפיו יהודי יפעל כנגד העם היהודי, ואין פלא כי הוא מופעל במשורה, אם בכלל.

עם זאת, לאור המדיניות הנהוגה לאחרונה במשרד הפנים, אין לשלול מצב בו הסעיף אכן יופעל. אמנם, בדברי הכנסת בעת החקיקה היו מודעים לבעייתיות הניסוח, ואחד מן הדוברים אף העיר, כי חשוב להסביר שפעילות כנגד העם היהודי אינה יכולה להיות ביקורת כנגד פעילות המדינה או היהודים, אולם מספר תקריות שאירעו בשנים האחרונות מעלות כי קיים סיכוי משמעותי לשימוש עתידי בסעיף זה.

כך למשל, עוכב יהודי אמריקאי, עיתונאי אשר מותח ביקורת תדירה על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים, לחקירה בנתב"ג, ושוחרר רק לאחר ששכר ייצוג משפטי. הוא תושאל ארוכות אודות נטיותיו הפוליטיות וכוונותיו להשתתף בהפגנה, וקשריו עם ארגונים שונים.

כמו כן, אנו עדים בשנים האחרונות ליותר ויותר סירובי כניסה לפעילי זכויות אדם ממדינות שונות או פעילים פוליטיים, לפי חוק הכניסה לישראל אולם לא לפי חוק השבות. המפורסמים שבהם הינם סירוב כניסה לישראל לפעיל זכויות האדם, עומאר שקיר, בשל העובדה שפעילות הארגון כוללת דו"חות שמאשימים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה, ועוד ביקורת חריפה על התנהלותה של ישראל; סירוב כניסה לסטודנטית אשר נחשדה כפעילה בארגון המעביר ביקורת כנגד ישראל.

סירוב בשל סכנה לבריאות הציבור

סעיף זה נועד למנוע את עלייתם של בעלי מחלות מדבקות, אשר עלולות לסכן את בריאות הציבור בכללותה, ולא לחולים במחלות אחרות כלשהן. באופן רשמי, אין תיעוד של סירוב בשל סכנה לבריאות הציבור, אך בטפסי רשת האוכלוסין וההגירה, נדרש מועמד לעליה להצהיר כי לא סבל ממחלת נפש / התמכרות לסמים קשים או אלכוהול / שחפת / מחלה העלולה לסכן את שלום ובריאות הציבור.

יודגש כי גם בטופס עצמו, לשון השאלה מוסיפה על לשון החוק, כאשר נדרש המועמד להצהיר שלא חלה במחלה שתסכן "את שלום הציבור" ולא רק את בריאות הציבור, ללא כל הצדקה של ממש.

משמע שבפועל, על אף שאין לכך כל צידוק חוקי שהוא, רואים נציגי רשות האוכלוסין וההגירה בהתמכרות לסמים קשים או אלכוהול כמו גם במחלות נפש כחלק מסעיף זה, ללא כל סימוכין חוקיים או משפטיים.

הסטיגמה על מתמודדי נפש מכל הסוגים הינה סטיגמה רבת שנים וקשה, הפוגעת קשות במתמודדי נפש ומשפחותיהם. המתמודדים עצמם נאלצים לא פעם להסתיר את מחלתם בשל סטיגמה זו, ורבים אף נמנעים מלקבל טיפול בשל החשש מתיוגם ככאלה, וההשלכות של תיוג כזה, בין אם חברתיות וסביבתיות, ובין אם השלכות פורמליות לחלוטין, כמו הזכות לעליה לישראל.

השאילתא בטופס העליה אף אינה מוגדרת בזמן, ואף אדם שסבל תקופה קצרה מפוסט טראומה למשל בשל אירוע טראומתי חד פעמי, גם אם הדבר אירע לפני שני ארוכות, ייאלץ לכאורה להצהיר על כך.

בפועל, נושא זה לא הגיע עדיין לדיון בבית המשפט העליון עד כה. כאשר אדם מצהיר בטופס העליה על עבר או הווה של מחלת נפש, מתחיל מסע ייסורים שכולל בעיקר סחבת ארוכה ובה הוא נותן ממתין למענה חודשים ואף שנים, נדרש להגיש שוב ושוב מסמכים, מפסיכיאטרים או אנשי מקצוע אחרים (גם אם לא נזקק לשירותיהם שנים ארוכות) והכל ללא כל תוצאה, עד שיתייאש או יפנה לקבלת סעד מבית המשפט.

מעורבות של ייצוג משפטי לעיתים מסייעת לקבלת מענה בטרם פניה לבית המשפט. אולם כאמור, אין פסיקה של ממש בנושא: בפועל עולה כי העתירות המוגשות לבית המשפט בשל הסחבת הננקטת אינן נידונות בפועל, שכן רשות האוכלוסין וההגירה אינה מסרבת בסופו של יום לבקשות עליה על רקע זה – אלא בעיקר נוקטת בשיטה שעיקרה התשת מתמודדי הנפש עד שיוותרו על זכותם לעליה, אם אין ידם משגת ייצוג משפטי הולם. ניסיוננו מלמד כי אם מוגשת עתירה בנושא אל בית המשפט, הרי שככלל יאושר מעמד העולה למבקש העליה – דבר שמוביל לסגירת העתירה מבלי שנדון סירוב של ממש בשל התמודדות עם מחלת נפש.

בעתירות שהוגשו מטעם משרדנו לא אחת בנושא זה, כמו גם במכתבים למשרדי הפנים השונים לשם מתן מענה בבקשות דומות, נטען בהרחבה כי אין כל בסיס חוקי להכללת שאלה זו או אף להכללת השאלה בדבר מחלת נפש בשיקולים למתן אשרת עולה.

מדיניות זו תמוהה כפליים, כאשר בוחנים אותה בפרספקטיבה של חוק השבות עצמו, שאחת ממטרותיו העיקריות היא לספק בית מדיני ליהודים נרדפים ממקומות שונים בעולם. ברור כי לעיתים, רדיפות שכאלה תוצאתן הנפשית עלולה להיות קשה; אין ספק כי רבים מבין העולים שהגיעו לישראל לאחר ששרדו את זוועות השואה, סבלו מפוסט טראומה או מהתמודדויות נפשיות שונות. אין ספק בליבו של איש כי סעיף זה בחוק השבות לא נועד למנוע את כניסתם של מתמודדי נפש לישראל, ולו רק בשל ההבנה כי רבים משורדי זוועות השואה לא היו עומדים באופן קשיח בקריטריון זה.

לא ניתן להתעלם מן העובדה שעל אף שסירוב רשמי לא ניתן בשל הצהרה על מחלת נפש, בפועל דוחק משרד הפנים את רגליהם של מתמודדי נפש רבים במדיניות פסולה של סחבת ארוכת שנים והערמת קשיים אינסופיים על המבקשים, לעיתים גם עקב אירוע נפשי חד פעמי שקרה לפני שנים ארוכות. מדיניות זו משקפת את הסטיגמה שהיתה נהוגה שנים ארוכות, אך מקומה לא יכירנה במדינה מתוקנת בשנים אלו, ומוטב היה לו נפסקה לפני זמן רב.

סירוב בשל עבר פלילי

הסייג האחרון הקבוע בסעיף 2 הינו הסייג אשר נעשה בו השימוש המרובה ביותר. כל אדם המבקש לעלות לישראל צריך להציג בפני רשות האוכלוסין וההגירה תעודת יושר עדכנית ועל כן, בפועל כל עבירה פלילית יכולה להוות עילה לסירוב בשל סעיף זה.

לשון החוק קובעת במפורש, שסירוב למתן אשרת עולה בשל עבר פלילי של המבקש, יהיה אך ורק במקרה בו העבר הפלילי עלול לסכן את שלום הציבור. הרציונל העומד בבסיס החריג שנקבע בחוק, הוא להגן על זכותו של הציבור הישראלי לחיות בשלום ולמנוע מיהודים עבריינים לנצל את חוק השבות כדי להימלט מהעמדה לדין בארצותיהם, ובעיקר למנוע כניסה של עבריינים יהודים שהפכו את הפשע לדרך חיים של ממש.

על כך נאמר בבג"ץ 6624/06 פשקו נ' משרד הפנים:

"בפרשת מלבסקי הוסיף השופט זמיר (עמ' 698-697): "אמנם, כפי שציין השופט זוסמן, הכלל הוא שכל יהודי זכאי לעלות לישראל, והסמכות של שר הפנים למנוע אשרת עולה מיהודי שהוא בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור הוא חריג לכלל, ולכן, 'אין לפרשו על דרך ההרחבה' (בג"צ 94/62 גולד נ' שר הפנים, פ"ד ט"ז 1846, 1855), ואולם גם אין לפרש את החריג באופן שיבטל את תכלית החריג. מדינת ישראל אינה חייבת, ובדרך כלל אף אינה רוצה, לשמש ארץ מקלט ליהודי שעשה את הפשע לדרך חיים. זכותו של הציבור בישראל לשלום ולביטחון אינה צריכה ליפול קרבן לזכותו של יהודי כזה לעלות לישראל"

בשורה של פסקי דין קבע בג"ץ מהם השיקולים אשר לפיהם ניתן להחליט מיהו בעל עבר פלילי שמסכן את שלום הציבור ומי לא.

השיקול הראשון שנלקח בחשבון, הינו חומרת העבירה. ככל שמדובר בעבירה חמורה יותר, כך ייטה בית המשפט להסכים עם הסירוב למתן אשרת עולה. אולם שיקול זה אינו השיקול היחידי; החוק קובע כאמור שהעבר הפלילי צריך לסכן את שלום הציבור על מנת שהסירוב יהיה תקף. לפיכך, נלקחים בחשבון גם שיקולים שיכולים להטות את הכף חזרה: למשל, אם חלף זמן רב מעת ביצוע העבירה ובמשך הזמן הזה לא בוצעו עבירות נוספות, הדבר מפחית את החשש לפגיעה בשלום הציבור; אם העבריין עבר שיקום מקיף ומלא, הביע חרטה ושינה את אורח חייו – גם זה שיקול שיש לקחת בחשבון, לזכותו של העבריין.

הסירוב צריך לשקף סיכוי סביר שמבקש העליה ימשיך בפעילות עבריינית בישראל, וככזה, הוא אינו כפוף דווקא להרשעה. כך למשל, בשנות ה- 70, דן בג"ץ בעניינו של מאיר לנסקי, אזרח אמריקאי שהורשע בעבירות שונות של הימורים, ועל פי טענות, היה קשור לארוני פשע בארה"ב. לאחר הגעתו של לנסקי לישראל הוגש כנגדו גם כתב אישום בארה"ב על עבירות נוספות של פשע מאורגן, בהן טרם הורשע בעת שסורבה בקשתו לעליה בישראל.

בג"ץ פסק כי על אף שלנסקי טרם הורשע בארה"ב, הרי שמכלול האישומים נגדו בצירוף הרשעות העבר מהווים אינדיקציה מספיקה למתן החלטת סירוב לעליה.

בבג"ץ 8292/11, נפסק כי למרות שחלפו 28 שנים מזמן ביצוע העבירות, הרי שהעובדה שהעותר ביצע עבירות מין חוזרות ונשנות בנסיבות מחמירות ולא הציג שום אינדיקציה – למעט הזמן שחלף – על היעדר מסוכנות, העתירה למתן אשרת עולה- תידחה. מכאן ניתן לראות כי גם לשיקום של ממש וחרטה, וחוות דעת מקצועית שתאמת זאת, ישנה חשיבות רבה מעבר לחלוף הזמן.

לעומת זאת, בפסק דין שניתן בשנת 2020 בבית המשפט לעניינים מנהליים, עת"מ 40293-01-20, פסק השופט כי למרות עבר פלילי בגרמניה ועבירות נוספות שנעברו בישראל, ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים לפיו תינתן לעותר שנת "מבחן" נוספת, שלאחריה- אם לא יעבור בה עבירות נוספות- יהיה זכאי למעמד של עולה.

בכל מקרה של עבר פלילי, גם אם זניח, ניתן להניח כי ההליך יתארך באופן משמעותי ויועמדו דרישות לראיונות נוספים מטעם משרד הפנים בפני המועמד לעליה. על כן, במקרה של עבר פלילי, גם אם זניח, חשוב מאד לקבל ייעוץ משפטי הולם בטרם הגשת הבקשה.

אזרח עולה /קטין חוזר

How to become an Israeli citizeגם מי שכבר יש לו אזרחות ישראלית יכול להיות זכאי לעיתים להטבות של עולה, ולקבלת מעמד עולה.

אזרח עולה הוא מי שנולד בחו"ל להורה ישראלי והיה זכאי למעמד של עולה לפי חוק השבות, אם לא היה כבר אזרח ישראלי מלכתחילה.

מי שעולה לישראל ועונה להגדרה זו, זכאי לקבל מעמד של עולה, למרות שהוא כבר אזרח ישראלי.

בהתאם לחוק, ילד שנולד בחו"ל לאזרח ישראלי מקבל אזרחות ישראלית בשל הוריו, גם אם לא ביקר בישראל כלל. חשוב לציין כי מעמד זה אינו עובר גם לדור הבא; אזרחות ישראלית מכוח לידה מוקנית רק לדור ראשון.

עם זאת, קבלת מעמד של עולה אינה דבר של מה בכך, וכרוכות בה הטבות לא מועטות: סיוע ממשרדים ממשלתיים, הטבות מס שונות ועוד. בהתאם לנהלי רשות האוכלוסין, יש לדווח על ילד שנולד להורים ישראלים בחו"ל תוך 30 יום מיום הלידה, ולרשום אותו כאזרח ישראלי. אם מדובר בילד שנולד מחוץ לנישואים או ילד שלא נרשם במועד, ייתכן ויהיה צורך לבצע תביעת אבהות בטרם יאושר הרישום, כמו גם בכל מקרה אחר שיכול לעורר ספק בנוגע להיותו בן של ישראלי.

חשוב לציין כי ההטבות לעולה ניתנות על פי מועד ההגעה לישראל, ועל כן מי שלעיתים מגיע לישראל תקופה ארוכה ורק לאחר מכן מקבל את מעמד העולה, יכול להפסיד הטבות אלו.

קטין חוזר הינו מי שעזב את ישראל אחרי שקיבל בה אזרחות (בין אם מכח עליה או מכח לידה להורים ישראלים), עזב את הארץ לפני שהגיע לגיל 14 וחזר אליה אחרי גיל 17. במהלך הזמן שבין עזיבתו את ישראל לחזרתו אליה, על הקטין לשהות בחו"ל לכל הפחות ארבע שנים, מינימום שמונה חודשים בכל שנה קלנדרית, על מנת להיות זכאי למעמד של עולה – והכל כמובן בתנאי שהוא זכאי לשבות בהתאם לחוק השבות.

אזרח עולה או קטין חוזר, צריכים להגיש בקשה לקבלת זכותם כעולים כשהם מבקשים לחזור לישראל באופן קבוע. במידה והם זכאים לפטור משירות בצה"ל, חשוב להסדיר את הפטור בהגיעם לגיל גיוס, אם עודם בחו"ל, על מנת למנוע בעיות בעתיד.

אמנם שהייה ממושכת בישראל עלולה לפגוע בקבלת זכויות עולה, אולם ישנן כמה סיבות שבהן ניתן לשהות בישראל תקופה ארוכה מבלי לאבד את הזכות לקבלת מעמד של קטין חוזר או אזרח עולה, וביניהן:

  • שהיה בישראל במשך פחות מ-4 חודשים בכל שנה קלנדרית.
  • שירות בצה"ל.
  • שהיה בארץ חודשים ספורים לפני ואחרי גיוס לצה"ל.
  • לימודים במשך שנה או פחות במוסד לימודים ישראלי מוכר.
  • לימודים ושהייה בישראל במסגרת תכניות כגון "מסע" ואחרות, לזכאי שבות.

זכויות אלו ישללו ממי שקיבל בעבר סיוע כעולה; ממי ששהה בישראל תקופה ארוכה לפני הגשת הבקשה (מי ששהה 3 שנים עוד יוכל לקבל חלק מן ההטבות, ומי ששהה חמש שנים ומעלה לא יהיה זכאי להטבות כלל).

לבסוף, תושב ישראל אשר חזר לארץ לאחר שהייה ממושכת בחו"ל נחשב ל"תושב חוזר" וזכאי גם הוא להטבות מסויומות.

ביטול עליה לישראל

כאשר אדם עלה ארצה וקיבל אזרחות ישראלית, על פי חוק השבות, אך לאחר מכן נודע כי העליה נעשתה באמצעות הצגת פרטים כוזבים, או מסמכים מזויפים, הרי שיש לשר הפנים הזכות לבטל את האזרחות שהושגה במרמה.

סעיף 11(ג) לחוק האזרחות קובע כי "שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אם הוכח להנחת דעתו שהאזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים". סעיף זה הינו הסעיף הרלוונטי גם בעניין עליה לישראל.

גם כאשר מדובר בעליה של בני זוג שנישאו, הרי שיש להמתין שנה לפחות על מנת לוודא כי לא מדובר בנישואין לצורך קבלת מעמד בישראל. אולם כאשר מדובר בעליה שניתנה על סמך מסמכים מזויפים או פרטים כוזבים, הרי שלעיתים כבר חלף זמן רב מעת מתן המעמד, ודבר זה יוצר בעיות משפטיות נוספות.

ראשית, חשוב לציין כי משרד הפנים משתמש בשירותיהם של גופים שונים, כגון "נתיב" או "נפש בנפש", אשר מוודאים את אמיתות המסמכים המוגשים באזורים שונים בעולם. עם השנים, גם יכולת הבדיקה של הרשויות השתכללה, גם בעניין פרטים כוזבים, עם עלייתן של הרשתות החברתיות והאינטרנט, האפשרות לקבל פרטים על מועמדים לעליה היא גדולה יותר, ועל כן כיום מקרים אלו הינם נדירים יותר.

ביטול עליה על סמך מסמכים מזויפים: ברור כי ככל שהמסמכים שהוגשו לצורך עליה מתגלים כמזויפים, יש עילה ברורה לשלילת מעמד האזרחות, אולם מקרים אלו כאמור כבר אינם נפוצים, מאחר וכיום ישנן דרכים לאימות ברור לנכונותם של מסמכים, וזיוף מסמכים הינו עניין נדיר.

אולם באשר לפרטים כוזבים, המצב שונה. בעת עליה של אדם לישראל עליו להצהיר על לא מעט פרטים: מצבו המשפחתי, עברו הרפואי, אמונותיו הדתיות ועוד.

כך למשל, אדם ממוצא יהודי שהתנצר או שאמו היהודיה התנצרה, ולא הצהיר על כך כאשר ביקש עליה, תוכל אזרחותו להישלל ממנו עם הגילוי, אף אם עברו שנים ארוכות; וככל שמתברר כי הפרטים בבקשה היו כוזבים, ניתן לפתוח בהליכי שלילת האזרחות.

גם במקרה שאדם הצהיר שאינו בן דת אחרת, אך לא ציין למשל שהינו יהודי משיחי, הרי שמדובר בפרטים כוזבים שעל בסיסם ניתן לשלול את האזרחות לאחר מכן.

כאשר נשללת זכות לאזרחות, נשללת גם זכותו של קטין שקיבל מעמד זה יחד עם הורהו. אולם במקרים בהם חלפו שנים ארוכות, והילדים בגרו זה מכבר ולא היו מודעים כלל לכך שאזרחותם נרכשה על סמך פרטים כוזבים. במקרים כגון אלו, פעמים רבות נמצאות דרכים עקיפות לשמר את מעמדם של האזרחים או מוענק להם בסופו של יום מעמד של תושבים. בית המשפט העליון עדיין לא פסק בשאלה, האם חובה על מקבל האזרחות להיות מודע למרמה או לכזב על מנת שתישלל אזרחותו.

יצוין כי עקב העובדה שהזכות לאזרחות הינה זכות כבדת משקל, הרי שבבית המשפט חובת הראיה שחלה על שר הפנים על מנת להצדיק שלילת אזרחות, היא חובה כבדה, ועל שר הפנים להסתמך על ראיות משמעותיות לשם שלילת האזרחות.

עליה באמצעות הסוכנות היהודית

עליה לישראלמי שמבקש להגיש בקשה לעליה כאשר הוא עודנו מחוץ לישראל, צריך בהתאם לנהלים לעשות זאת בשגרירות ישראל. אולם בפועל, הסמכות לטפל בבקשות אלו ניתנה לסוכנות היהודית ברחבי העולם, כאשר לעיתים הסוכנות היהודית אף נעזרת בארגונים נוספים, אשר ניתן לקרוא עליהם במאמר נוסף.

על מנת להגיש את הבקשה באמצעות הסוכנות היהודית, יש להגיש בקשה מלאה, ולסרוק את כל המסמכים הנדרשים, ולשלוח לסניף הרלוונטי של הסוכנות היהודית. לאחר שהסוכנות היהודית בודקת את הבקשה ומאשרת באופן עקרוני את יהדותו של המבקש או את זכאותו לעליה, נקבעת פגישה של "שליח" הסוכנות היהודית עם המבקש, ובה עליו להציג את כל המסמכים המקוריים אשר הוגשו באמצעות המייל, והם ייבדקו.

במעמד הפגישה ייערך ראיון למבקש, בו יישאל על אודות בקשתו ורצונו לעלות לישראל. אם ישנם ספקות כלשהם שעולים מהבקשה, הוא יתושאל לגביהם.

אם לאחר מכן מאושרת הבקשה לעליה, יונפק לעולה אישור זכאות, ובעת הגעתו לישראל הוא יקבל בנתב"ג תעודת עולה, ויזומן לקבלת תעודת זהות לאחר מכן.

עליה באמצעות ארגונים נוספים בארצות שונות

בארצות שונות, ישנם ארגונים הממונים על קבלת ובדיקת הבקשות לעליה לפני שהן מועברות לסוכנות היהודית או למשרד הפנים.

כבר בפתח מאמר זה, חשוב להדגיש כי ארגונים אלו פעמים רבות מציגים את עצמם כארגונים המסייעים לעולים ואשר מייצגים אותם לכאורה, אולם בפועל יש להבין כי מדובר בארגונים אשר הינם מעין שלוחות של משרד הפנים והסוכנות היהודית ברחבי העולם. לפיכך, ההתנהלות מול ארגונים אלו זהה לחלוטין להתנהלות מול משרד הפנים או הסוכנות היהודית; בכל מקרה של ספק או של עניין לא שגרתי, האינטרס שלהם אינו לסייע לעולה להבהיר את הספק או המכשול, אלא פעמים רבות לחתור לדחיית הבקשה.

נפש בנפש

ארגון נפש בנפש הוא העוסק בהגשת בקשות לעליה לעולם מצפון אמריקה, ארצות הברית וקנדה. הוא מתמחה בבדיקת הבקשות בארצות אלו. למגישים בקשה באמצעות הארגון, עליהם למלא בקשה מקוונת באתר הארגון. הבקשה כוללת שאלות רבות לגבי המועמד לעליה לישראל. כמו כן, נדרשים זכאי שבות להעלות העתקים של כל המסמכים המבוקשים, ולאחר מכן יזומנו לפגישה בה יציגו את המסמכים עצמם בפני נציג נפש בנפש. אם הבקשה מאושרת על ידו, יועבר עניינו למשרד הפנים, שם יינתן לו אישור עליה. מי שעולה דרך ארגון נפש בנפש מקבל סיוע בהליך העליה וכבר עם הנחיתה בנתב"ג יקבל תעודת זהות ישראלית.

נתיב

נתיב הינו הארגון המתמחה בבדיקת בקשות ומסמכים רשמיים של עולים ממזרח אירופה: רוסיה, אוקראינה, רומניה ועוד. במקרה של הגשת בקשה בארצות אלו, הבקשה אינה מוגשת לנתיב אלא אל הסוכנות היהודית, אשר מפנים את המבקש לבדיקת המסמכים בנתיב ועריכת ראיון קצר בארגון זה. לאחר קבלת אישור נתיב על כך שהמסמכים תקינים, התהליך ממשיך מול הסוכנות היהודית.

מעבר לכך ישנן בסוכנות היהודית עצמה מחלקות שונות המתמחות בטיפול בארצות השונות: ישנה מחלקה לעולים מצרפת, מחלקה עולים מדרום אמריקה ומצפון אמריקה, וכל מחלקה מתמחה בהכרת הרבנים הממליצים והקהילות היהודיות המוכרות והידועות בארצות אלו, על מנת לתת מענה לעולים ממנה.

עליה מארצות שונות

העליה לישראל היא קיבוץ גלויות של ממש. כל שנה עולים לישראל מגיעים מעשרות מדינות שונות ברחבי העולם. מאחר ומצב הקהילה היהודית הינו שונה בכל ארץ וארץ, הרי שלעיתים הדרישות מן העולה משתנות בין ארץ לארץ, ואינן זהות לחלוטין.

כך למשל, עולים מברית המועצות לשעבר אינם נדרשים להציג מכתב מרב קהילה מתוך הבנה כי במשך שנים ארוכות חיי הקהילה לא התקיימו באופן ממשי בשל השלטון הסובייטי, ועל כן הם נשלחים לבדיקה שהינה יותר של מוצא אתני יהודי מאשר השתייכות לקהילה יהודית.

עולים מצרפת נדרשים להביא אישור מבית הדין בפריז על יהדותו של המבקש.

אולם ישנם מקרים בהם אנשים ממוצא יהודי נמצאים במקומות בהן אפילו קהילות יהודיות מסודרות אינן בנמצא; כך למשל, עולים מארצות כמו פרו אינם יכולים להוכיח את יהדותם בפועל מאחר והקהילות שם הן קטנות, אין שם רבנים המוכרים על ידי משרד הפנים, והם צריכים להוכיח את יהדותם בדרכים אחרות.

חשוב להבין כי בפועל, אין דרישה בחוק להביא מכתב מרב שיוכיח את היהדות, וניתן להוכיח יהדות בדרכים אחרות; ניתן להביא תצלומי מצבות של הסב היהודי ותעודות לידה המוכיחות על הקשר בין המבקש אליו, ובדרכים מגוונות אחרות. במקרים כאלו פעמים רבות תידרש פניה לבית המשפט בטרם יינתן המעמד.

משרדנו מתמחה בדרישות השונות של משרד הפנים מעולים ברחבי העולם, ויכול להנחות אותם בדבר הדרישות הנפרדות מכל ארץ וארץ.

עליה מרוסיה

בברית המועצות הקומוניסטית, ארגוני דת ומוסדות דתיים באופן כללי היו מחוץ לחוק, ועל כן יהדות ברית המועצות ברובה הפכה לחילונית במהלך תקופה ארוכה זו וגם מי ששמר על אורח חיים יהודי עשה זאת בסתר בשל רדיפות מצד השלטונות.

מצב זה הוביל גם לנישואי תערובת רבים, וכן לקושי ראייתי משמעותי של יהודי ברית המועצות וצאצאיהם להוכיח את יהדותם ואת מוצאם היהודי.

חשוב להבין ולציין כי למרות זאת, מי שהינם ממוצא יהודי בברית המועצות סבלו פעמים רבות מאנטישמיות לא מועטה, מהתנכלויות חוזרות ונשנות, ועל כן זהותם היהודית הוטבעה בהם באופן שהם ראו בעצמם יהודים לכל דבר, ורבים מהם נדהמו ונפגעו כאשר בעלייתם לישראל גילו שאינם נחשבים ליהודים בשל היותם בנים לאב יהודי אך לא לאם יהודיה, או בשל העובדה שהתקשו להוכיח את מוצאם היהודי.

לאור כל זאת, הרי שהעולים מברית המועצות אינם נדרשים כיום להוכיח את יהדותם בפועל, וכאשר הם מגישים בקשה לעליה, הם מצהירים על יהדותם, ולאחר מכן הבקשה מועברת לארגון "נתיב" אשר בודק את המסמכים אשר הוגשו ואת תקינותם ומוודא כי הם אמיתיים, ומצד שני גם בודק את יהדותם ומוצאם היהודי בדרכים שונות, תוך הסמכות על מקורות שונים שאינם דומים לאלו המשמשים לבדיקת יהדות במקומות אחרים בעולם, וזאת מתוך הבנה וראייה של הקשיים הראייתיים של העולים מארץ זו.

עליה מאתיופיה

עליה לישראליהדות אתיופיה היתה בקשר עם יהדות אירופה עוד במאה ה-19, והקהילה היהודית באתיופיה, הקרויה ביתא ישראל, חלמה והתפללה לעלייתה לישראל במשך מאות שנים.

בשנות ה- 70, התפרסם נוהל שנועד להקשות על יהודי ביתא ישראל להיכנס לישראל ולעלות אליה, ואף החל גירוש של יהודי אתיופיה שעלה בידם לעלות לישראל עד אז. פעילים מטעם העולים, שנאלצו לרדת למחתרת על מנת שלא להיות מגורשים, פנו לרב עובדיה יוסף אשר פסק שיהודי אתיופיה הינם יהודים לכל דבר. אף על פי כן, משרד הפנים סירב לשנות את מדיניותו. לאחר תהפוכות פוליטיות רבות, בשנת 1977 החיל שר הפנים דאז, שלמה הלל, את חוק השבות על יהודי אתיופיה באופן רשמי.

במשך השנים, הועלו יהודי אתיופה לישראל בשורה של מבצעים, ביניהם מבצע משה ומבצע שלמה, ובני קהילת ביתא ישראל קיבלו מעמד מכח חוק השבות.

עם זאת, חלק גדול מהעולים מאתיופיה הינם בני הפלשמורה, אשר עליהם חוק השבות מעולם לא הוחל. בני הפלשמורה הינם צאצאי יהודים במשך כמה דורות, שהיו מעורבים במידה מסוימת עם הקהילה היהודית ונרדפו על ידי הנוצרים באתיופיה בשל מוצאם היהודי. בני הפלשמורה אינם עולים לישראל מכח חוק השבות אלא מכח החלטות ממשלה שונות, אשר בהן נקבעו קריטריונים שונים לעלייתם לישראל, ועלייתם הותרה בהתאם לרשימות שנעשו ובהן נרשמו המשפחות ומספר הנפשות בהן.

רישומים אלו גרמו לבעיות רבות, מאחר ולעיתים המתינו בני הפלשמורה שנים ארוכות להעלאתם לישראל, וכך למשל לעיתים, נוספו ילדים למשפחה אשר לא היו רשומים ברשימות המקוריות, ועוד ועוד. כן נאלצים רבים מבני הפלשמורה להתגייר בגיור מלא.

עם תחילת העלאתם של בני הפלשמורה, אף מנעה מהם המדינה קבלה של תעודת עולה והזכויות המתלוות לה בטענה כי התגיירו בישראל ועל כן הזכות אינה מגיעה להם. בג"ץ שם סוף למדיניות זו במסגרת בג"ץ אינצ'ובדינק, וקבע כי בני הפלשמורה יקבלו מעמד של עולים מרגע שהתגיירו.

העליה מאתיופיה אם כן, היא עניין סבוך הדורש התמצאות לא מעטה בהחלטות הממשלה השונות בנושא זה, וממולץ לקבל ייעוץ משפטי מעו"ד המתמחה בתחום בכל שאלה הנוגעת לנושא זה.

מה עושים במקרה של סירוב בקשה לעלות לישראל?

ראשית חשוב להבין שפעמים רבות, קודם למתן סירוב, ננקטת מדיניות לא רשמית של שיהוי- משמע, בקשות נוספות למסמכים נוספים, ואי מתן מענה לבקשה במשך תקופה ארוכה מאד, לעיתים אף שנים. טקטיקה זו היא נפוצה בבקשות שבכוונת הרשויות לסרב להן בנושא עליה, ולעיתים קרובות אף יעילה מאד, כאשר חלק מן המבקשים לעלות יתייאשו ויזנחו את הבקשה.

על כן, פעמים רבות קודם לסירוב של ממש, יש צורך לפנות לבתי המשפט על מנת שיורו למשרד הפנים לתת החלטה בבקשה לעליה שמתעכבת חודשים או אף שנים. לעיתים אחרי הגשת בקשה שכזו, יאושר מעמד העליה ללא צורך בפניה נוספת לבית המשפט, אולם לעיתים אחרי הגשת בקשה שכזו, ניתן סירוב.

על סירוב לבקשה לעליה לא ניתן לערער ישירות לבית המשפט, שכן קודם לכן יש להגיש ערר פנימי לרשות האוכלוסין וההגירה. הליך זה נעשה במסגרת מה שנקרא "מיצוי הליכים": מונח מהמשפט המנהלי, שמחייב כל מי שרוצה לערער על החלטה של הרשויות לפעול עד כמה שאפשר מול הרשות בטרם יפנה לבית המשפט.

אם לאחר הגשת ערר פנימי מנומק ומפורט ניתן סירוב שני, הרי שעליו ניתן לערער לבית המשפט.

עד שנת 2019 הסמכות לדון בתיקי עליה היתה נתונה לבג"ץ, אולם עקב תיקון החוק, הסמכות נתונה כיום לבתי המשפט לעניינים מנהליים, שהינם בתי המשפט המחוזיים. הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בעניין עליה צריכה להיעשות על ידי עורך דין המכיר את התחום ומתמחה בו, וחשוב שהעתירה תסתמך גם על הדברים שנכתבו בערר הפנימי, ועל כן בכל מקרה של סירוב לבקשת עליה או השתהות בלתי סבירה במתן מענה, חשוב לפנות לקבלת ייעוץ וליווי משפטי מעו"ד המתמחה בתחום זה.

סיכום

העליה לישראל שנולדה כחוק קצר ופשוט שנועד לממש את החזון של קיבוץ גלויות ולאפשר לישראל להפוך למקלטם של יהודים מכל רחבי העולם, עברה גלגולים לא מועטים במהלך שנותיה של מדינת ישראל.

זכות זו מעוגנת כיום בנהלים מרובים ובבירוקרטיה לא מועטה, אשר משתנה מעולה לעולה, אך עדיין מאפשרת ליהודים ובני משפחה של יהודים לעלות לישראל, ולקבל בה זכויות מידיות של אזרחים, וזאת על סמך יהדותם או קרבתם המשפחתית ליהודים בלבד.

עם זאת, ישנם לא מעט אתגרים אשר עומדים בפני מבקשי עליה, אשר פורטו במאמר זה בהרחבה, ויש לתת עליהם את הדעת. על כן, חשוב להיוועץ בעורך דין אשר בקיא בדקויות ההליך והחוק, על מנת לעבור את התהליך ללא תקלות ובאופן מיטבי, בטרם הגשת בקשה לעליה.

עליה לישראל

:03-3724722

        055-9781688

 : office@lawoffice.org.il