השאלה "האם אפשר לעשות עלייה לישראל לאחר המרת דת" היא שאלה נגזרת משאלת היסוד "מיהו יהודי"? שאלה זו ליוותה את העם היהודי מראשית התגבשותו כקולקטיב והפכה רלוונטית מתמיד לאחר הקמת ישראל מחדש כמדינה עצמאית. בחודש אוגוסט 2010 הוציא מלפניו ביהמ"ש הגבוה לצדק פסק דין משמעותי בנושא.
פסק דין הניה זבידובסקי מוסיף נדבך חשוב לדיון בשאלה; ככל שהיא נוגעת למהות ההגדרה "יהודי" בחוקי מדינת ישראל. פסק הדין התייחס למעשה לשאלה ההפוכה, כלומר: מי אינו יהודי? אלא שעל דרך השלילה, ניתן ללמוד רבות על החיוב. במאמר זה עו"ד יהושע פקס ממשרד עורכי דין כהן, דקר, פקס, ברוש – עו"ד הגירה לישראל יסקור את פסק דין זבידובסקי ואת הקריטריונים להגדרה של המושג "יהודי" בחוק השבות, כולל האפשרות לחזרה ליהדות ועלייה לישראל לאחר המרת דת.

מי נחשב יהודי אשר זכאי לעלות לישראל על פי חוק השבות?

עלייה לישראל לאחר המרת דתהשיח סביב הפולמוס מיהו יהודי בישראל צבר תאוצה ורכש משמעות קונקרטית לאחר קום המדינה, בעיקר בהקשר חוק השבות, אשר חוקק כבר בשנת 1950. שאלה לכאורה תיאורטית בעבר, בעלת השלכות דתיות גרידא בעבור יהדות התפוצות, קיבלה לפתע השלכות מרחיקות לכת עבור המדינה הציונית הצעירה, ובעיקר עבור כל החפצים לבוא בשעריה. האזרחים היושבים בבית הלאומי נדרשו להחליט – מי יזכה לקבל "מפתח" כניסה לבית ועל סמך אילו קריטריונים, לעומת מי שיישאר בחוץ, איזה צאצא של יהודים זכאי לעלות לארץ, ומי אין לו זכות עלייה לישראל לאחר המרת דת.
ראוי לציין כי בראשית הדרך, חוק השבות, אשר כונה על ידי בן גוריון "חוק השתייה" של המדינה, בשל מרכזיותו, נמנע במפורש מהגדרת עצם המונח "יהודי", במטרה שלא ליפול למלכודת הויכוח הקשה אשר פילג את העם לגבי מיהו יהודי. החוק הכריז בפשטות בסעיף 1 "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". אבל המדינה, בכוונת מכוון, לא כבלה עצמה להגדרת ההלכה הרבנית האורתודוכסית של המושג "יהודי", כלומר; אדם שנולד לאם יהודייה או נתגייר.

פסיקות בג"ץ – מי הוא יהודי על פי חוק השבות?

בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ נדרש במשך השנים לבצע מלאכת פרשנות על מנת לענות על שאלה מיהו יהודי. בשורה של פסקי דין תקדימיים; שלב אחרי שלב, עיצבו ותחמו שופטי בג"ץ את גבולות ההגדרה "יהודי" בחוק השבות.
בשנת 1962 בפרשת רופאיזן (האח דניאל) הכריע בג"ץ (ברוב דעות, כנגד דעה חולקת אחת) כי נזיר קתולי, ניצול, שואה אף שנולד וגדל כיהודי, אינו זכאי לעלות ארצה על פי חוק השבות, היות והוציא עצמו מכלל ישראל מרצון חופשי, לכן הינו בן דת אחרת, אשר לא רשאי לעלות ארצה.
בשנת 1970 בעקבות פרשת שליט, שם הכריע בג"ץ כי ילדיו של אב יהודי ואם נוצרייה יירשמו כיהודים בתעודת הזהות, פסק דין אשר כצפוי עורר סערה ציבורית ובעיקר פוליטית – תיקנה כנסת ישראל את חוק השבות. מחד גיסא התקבלה ההגדרה האורתודוכסית ל"יהודי" (בן לאם יהודייה או אדם אשר התגייר) כולל הוספת התיבה "שאינו בן דת אחרת", אולם מאידך גיסא הורחב מעגל זכאי השבות גם לבני זוג, ילדים ונכדים של יהודים ובני זוגם. ההחלטה להעניק זכאות לעלייה לישראל עד דור שלישי ליהודי, בעלת משמעות סמלית, מפני שהתבססה על הרציונאל להוות משקל נגד לחוקי הגזע הנאציים (חוקי נירנברג) אשר ראו גם נכדים של יהודים כבעלי דם יהודי.
מאז ועד היום, מזה 40 שנים, למרות שינויים רבים במדינת ישראל, חוק השבות נותר ללא שינוי. בג"ץ מצידו, מילא את החלל שהותיר המחוקק והמשיך בפיתוח המשפט, תוך מתן מענה לשאלה מיהו יהודי הזכאי לעלייה, זאת בעיקר בנוגע ליהודים משיחיים ומתגיירים. ניתן לומר בקצרה כי הוחלט שמתגיירים רפורמים וקונסרבטיביים בפנים, לעומת יהודים משיחיים אשר נותרו בחוץ.

מי שמוגדר "בן דת אחרת" לא זכאי לעלות לישראל על פי חוק השבות

פסקי דין של בג"ץ בנוגע לזכות עלייה לישראל לאחר המרת דת, אשר הבולטים בהם, ברספורד (1987) וקנדל (1990) קבעו כי יהודי משיחי הינו בגדר נוצרי, לפיכך "בן דת אחרת" על פי חוק השבות ולא זכאי לעשות עלייה לישראל לאחר המרת דת. פסיקות בג"ץ בנושא הציגו שתי אסכולות, המייצגות גישות שונות להבנת מערכת המשפט בישראל; גישת השופט אלון, המבוססת על עולמה של היהדות והמשפט העברי, לעומת נקודת המבט הציונית, חילונית, לאומית, ליבראלית של השופט ברק. למרות הגישות התיאורטיות השונות, שני השופטים הגיעו למסקנה זהה – יהודי משיחי (כלומר אדם ממוצא אתני יהודי בן לאם יהודייה, המאמין כי ישוע הוא משיח ישראל) הינו בן דת אחרת. אלון תמך את יתדותיו במקורות היהדות וספרות השו"ת, המלמדים לטענתו כי "מומר" אינו חלק מעדת ישראל, לכן לא זכאי להצטרף למדינת היהודים. ברק הביע דעתו כי גם על פי תפיסה חילונית ישנה הסכמה כללית כי "יהודי המאמין בישו" חדל להיות יהודי, על פי גם במובן הלאומי של המילה "יהודי".

בקשה לעשות עלייה לישראל לאחר המרת דת לנצרות – פסק דין זבידובסקי

תשתית משפטית זו עמדה בפני השופט הנדל בבואו להכריע בפסק הדין בעניינה של גב' זבידובסקי. אישה זו נולדה בישראל להורים יהודים ניצולי שואה. בהמשך חייה היא נטבלה לנצרות, כאדם בוגר מרצונה החופשי, והתחתנה עם גבר נוצרי על ידי כומר בכנסייה קתולית בשנת 1975, בטרם עזבה את הארץ וויתרה על אזרחותה. כעת טענה גב' זבידובסקי כי כעבור שנים רבות החליטה לשוב לישראל ולבקש עלייה ואזרחות ישראלית על פי חוק השבות, היות ומעולם לא ויתרה על יהדותה. גב' זבידובסקי טענה ראשית, כי המרת הדת נעשתה למראית עין, על מנת להינשא בלבד, לכן מעולם לא המירה את דתה ולא צריכה להיחשב "בת דת אחרת". שנית, גב' זבידובסקי קיבלה פסק דין לגבי שיבה ליהדות על ידי בית הדין הרבני בתל אביב. אם כך, השאלה אשר עמדה לפתחו של בית המשפט הייתה האם היא זכאית כעת לעשות עלייה לישראל לאחר המרת דת, על פי חוק השבות ולקבל אזרחות ישראלית?
שופט בג"ץ הנדל מזכיר את המחלוקת שטרם הוכרעה ביחס למבחן הראוי לפרשנות המונח "בן דת אחרת", אולם מותח ביקורת הן על עצם האפשרות לפרש את חוק השבות ללא שימוש במשפט העברי ובהתעלם מההלכה היהודית, הן על הישענות מלאה על ההלכה היהודית.
הנדל מציע מבחן חלופי "מעשי יישומי", המתבסס על המשפט העברי במובנו הרחב, אשר לוקח בחשבון התנהגות, מודעות, הצהרות ונכונות אדם להיטמע בתוככי הדת האחרת. לטענתו, עקב אי נוחות מתופעת המשומדים, המשפט העברי אינו מציע הגדרה מדויקת, המתבססת על קריטריונים ברורים, להגדרת יהודי בן דת אחרת, אולם היעדר השאיפה לסיווג קטגוריה זו, אינו מעיד על אי הבעת עמדה כלפי התופעה. התמונה המצטיירת בספרות הרבנית היא בנקיטת צעדים קיצוניים של התערות בקרב הדת האחרת, תוך קיום עיקרם של המנהגים, המצוות ואורח חייהם של בני הדת האחרת. יושם אל לב כי לא די בקיומן של פילוסופיות ותפיסות עולם משותפות, מפני שעצם המונח מפנה זרקור לעבר קבוצה בעלת אמונה ודרך עבודת אל משותפים.

לאור האמור לעיל, קובע השופט כי עובדות המקרה הספציפי מלמדות כי העותרת הציגה עצמה כבת דת אחרת, השתתפה בטקסים מרכזיים של הנצרות, תוך מודעות למשמעותם והשתייכה לכנסייה הקתולית משך שנים, לפיכך אינה יהודייה, על פי חוק השבות.

לסיום העלה הנדל שאלה עקרונית; האם יהודי יכול לחזור בו מלהיות בן דת אחרת? למרות שהחוק אינו מתייחס למצב זה מפורשות, לטענת השופט, המשפט העברי הכיר ביכולתו של כל אדם להשתנות ושערי תשובה פתוחים לכל אדם. לפיכך פסק השופט כי גב' זבידובסקי רשאית להגיש בקשה חדשה לעלייה, אשר תבחן על בסיס עובדתי מחדש.

השופט רובינשטיין תמך בפסיקת השופט הנדל, תוך סקירה היסטורית מקיפה את יחס היהדות למומרים, כמשומדים, אשר הוציאו עצמם מכלל ישראל. אולם גם הוא קבע כי המשפט העברי לא שולל את חזרת המומר ליהדות, לפיכך יחד עם סגירת דלת הכניסה למדינה בפני העותרת, הותיר בג"ץ פתח לתקווה עתידית.
פסיקת בג"ץ בעניין גב' זבידובסקי מלמדת אם כן כי חלק אינטגראלי מהניסיון להגדרת מיהו יהודי, הינו לתחום את הגבולות, באמצעות מתן תשובה לשאלה מי אינו יהודי. כל שופט הניגש למלאכת פרשנות מורכבת זו, על פי אמות מידותיו והשקפתו את המשפט הישראלי ובעיקר תפיסתו לגבי היחס הראוי בין ההלכה היהודית למדינת ישראל כ"יהודית ודמוקרטית".

כהן, דקר, פקס, ברוש – עורכי דין הגירה לישראל אשר עוסקים בעלייה לישראל

אם יש לכם שאלה לגבי הגירה לישראל באופן כללי או עלייה לישראל באופן ספציפי עורכי הדין במשרדנו ישמחו להיפגש, על מנת ללמוד את המצב המשפטי ולתת חוות דעת האם אפשר להעניק סיוע מול משרד הפנים או בית המשפט הרלבנטי.

עלייה לישראל לאחר המרת דת

: 03-3724722

        055-9781688

 : office@lawoffice.org.il