אימוץ בפועל בראי חוק השבות – מידע משפטי
לאחר אימוץ בפועל של קטין שאינו יהודי על ידי משפחה זכאית שבות – האם הילד זכאי עלייה? משרדנו מתמחה בהגירה ועלייה לישאל עבור זכאיי שבות ומשפחותיהם. במאמר זה, עורך הדין מיכאל דקר, שותף במשרדנו, יסביר לגבי "אימוץ בפועל". המאמר יבחן האם האימוץ יזכה את ה״מאומץ בפועל״ במעמד של בן של יהודי/ה, בהתאם להוראות חוק השבות (1950) ופסקי הדין של בית המשפט העליון בנושא.
מהו אימוץ בפועל:
אימוץ בפועל הינו אימוץ בלתי רשמי, ללא הליך אימוץ משפטי בהתאם לדינים הרלוונטיים במדינת המוצא. אימוץ רשמי חוקי ברוב מדינות העולם נעשה על בסיס פסק דין של בית המשפט הרלבנטי.
ישנם מצבים שבהם ל״מאומץ בפועל״ יהיו מסמכים רבים בהם ההורה ה״מאמץ בפועל״, יהיה רשום בתור ההורה. לעיתים שם המשפחה של ההורה המאמץ יהיה שם המשפחה שיישא הילד המאומץ במסמכים כגון: תעודת לידה, תעודות בתי ספר, תעודות אוניברסיטאיות, תעודות מהצבא, וכיוצ״ב. עם זאת, ללא הליך אימוץ רשמי וחוקי מטעם המדינה, האימוץ הוא רק "בפועל" מבחינה משפטית.
יישום של ״אימוץ בפועל״ במדינת ישראל:
התופעה של ״אימוץ בפועל״ קיבלה ביטוי במדינת ישראל בפסק דין שניתן ביום 12 לספטמבר 2013. פסק הדין ניתן בבג"צ 5020/08 אדוארד פולטורצקי נ' מדינת ישראל.
בהלכת פולטרצקי מדובר היה ב״מאומץ בפועל״ שמעולם לא אומץ באופן רשמי (היינו, מעולם לא התנהלו הליכים משפטיים בבית משפט רשמי בעניין), על אף שייתכן והמשפחה סברה שאכן מוצו ההליכים המנהליים הרלוונטיים לצורך האימוץ. בידי המאומץ בפועל היו מסמכים רשמיים המעידים על כך שמזה שלושים שנה ראה באביו, ה״מאמץ בפועל״, אב לכל דבר, ושאין לו כל קשר עם אביו הביולוגי (שהלך לעולמו).
פסק הדין בנושא אימוץ בפועל ומבט לעתיד:
פסק הדין קבע שיש לדחות את העתירה של ה״מאומץ בפועל״. זאת בעיקר מאחר וטענת ה״אימוץ בפועל״ לא הועלתה במשך כל ההליכים שהתנהלו אל מול משרד הפנים, וגם אל מול בג״צ. בנוסף, פסק הדין התחשב בקביעות שונות שנתקבלו בעניין תום הלב של העותרים בטענות שהם העלו ולפיהן התבצע אימוץ רשמי כדת וכדין.
בדעת המיעוט, השופטת דפנה ארז ברק סברה שהיה זה מן הראוי להשיב את עניינו של ה״מאומץ בפועל״ לבחינה מחודשת של משרד הפנים שישקול האם יש להכיר בעותר כמי ש״אומץ בפועל״, והאם יש להעניק לו אשרת עולה ואזרחות ישראלית מכוח אימוץ בפועל כזה.
יש לציין שפסק הדין לא שלל עקרונית את האפשרות כי ניתן יהיה להכיר ב״אימוץ בפועל״ לצרכי מתן מעמד מכוח חוק השבות בנסיבות מסוימות. השאלה לא הוכרעה סופית ואינה מיושבת בחוקי ישראל.
לסיכום:
אין ספק שעדיף לאמץ באופן רשמי ילד אם מבקשים לאחר מכן להעלותו לארץ ישראל מכוח חוק השבות. הפסיקה במדינת ישראל לא הכירה עד כה ב״אימוץ בפועל״ לצורך מתן מעמד בהתאם לחוק השבות. יחד עם זאת, הלכת פולטרצקי משאירה פתח להעלאת הטענה במקרים מסוימים.
לאור האמור לעיל, אם מועמד עלייה פוטנציאלי הינו בגיר (ולפיכך כבר אינו יכול לטעון לאימוץ רשמי לצורך עליה לישראל מכוח חוק השבות, בהתאם לנהליי משרד הפנים הרלוונטיים בנושא) אשר יכול להוכיח שהוא ״אומץ בפועל״ על ידי יהודי, ניתן יהיה להעלות טענה זו בפני משרד הפנים. מומלץ לצרף ראיות אשר מגבות את הטענה, ונרטיב משכנע אשר מסביר אודות הקשר שבינו לבין ההורים בפועל, לרבות הסברים מדוע לא בוצע הליך אימוץ רשמי חוקי.
מה בנושא אימוץ שאינו בפועל – כיצד מקבל המאומץ מעמד?
לרשות האוכלוסין וההגירה ישנו נוהל מיוחד למתן מעמד לאדם אשר אומץ על ידי משפחה זכאית שבות. לצרכי קבלת זכאות לעלייה יש להציג את מסמכי האימוץ (מאומתים ומתורגמים על ידי נוטריון). בנוסף, יש להציג הוכחות לאמיתות הקשר – כלומר, ראיות כי ההורים המאמצים אכן אימצו את הילד, גידלו אותו, וכי האימוץ לא בוצע אך ורק לצורך קבלת זכות עלייה לארץ.
צרו קשר – עורכי דין הגירה לישראל
משרדנו מתמחה בשאלות משפטיות הקשורות לעלייה לישראל. במידה ונתקלתם בקשיים מול משרד הפנים – התקשרו כדי לקבוע פגישה במשרד עורכי הדין שלנו בירושלים ובתל אביב. נסמך לתת עצה וסיוע משפטי בכל נושא הקשור לעלייה לישראל.
:
: