מגורשי ספרד בטנג'יר – דרכון פורטוגלי למרוקאים

בתחילת שנת 2015 הוחל חוק השבות הפורטוגלי עבור צאצאי מגורשי ספרד ופורטוגל. בהתאם לחוק – מועמד אשר יוכל להוכיח כי הוא צאצא ליהודי ספרד יהיה זכאי לקבלת דרכון פורטוגלי אירופאי.

עם זאת, לא רבים יודעים כי החוק אינו נסמך על אילן יוחסין של המועמד המגיע עד לשנת הגירוש. למעשה, הזכאות ידועה בקרב הרשויות הפורטוגליות ומסתמכת בלא מעט מקרים על מקום מוצא.

בשנת 1492 – שנת גירוש ספרד – הגיעו רבבות מגורשים למרוקו ובה מחליטים לבנות חיים חדשים אשר ימשיכו את העבר הספרדי המפואר באי האיברי. אלפים מתוכם קבעו את מושבם בעיר המסחר טנג'יר שעל הים. הגעתם בישרה את חידושו של ישוב היהודים בעיר לאחר הפוגה של מאות שנים.

לפיכך, עבור הקהילה היהודית שיושבת בפורטו ואחראית על הנפקת מכתב ההמלצה לקבלת אזרחות פורטוגל, וכן עבור הרשויות הפורטוגליות שמוסמכות על אשרור מכתב ההמלצה – קהילת יוצאי טנג'יר היא כפי הנראה באופן מכריע זכאית לדרכון פורטוגלי. את הקשר הספרדי-פורטוגלי הקיים בין יהודי העיר מזה מאות שנים, אנו נוכיח במאמר שלפניכם.

מגורשי ספרד בטנג'יר – דרכון פורטוגלי למרוקאים

הישוב היהודי בעיר טנג'יר החל עם הגעתם של יהודים מסביליה בשנת 1391. הללו הגיעו בעקבות מאורעות קנ"א שפרצו בספרד והחריבו קהילות שלמות. קהילת סביליה הרכיבה את האוכלוסייה היהודית היחידה בעיר עד להגעתם של מגורשי ספרד – 101 שנים מאוחר יותר.

למעשה, הקהילה הסביליאנית הכינה את המצע היהודי עבור מגורשי ספרד, שהגיעו במספרים גבוהים בשנת 1492. הסיבה להגירתם של לא מעט מגורשים אל העיר, הייתה מחמת מיקומה הגיאוגרפי הנוח, שעל המיצר המפריד בין אירופה לאפריקה. המיצר נמצא על הים התיכון, ומהשנה המצוינת שימש גם כפתח של מדינות הים התיכון ליבשות אמריקה.

לאמיתו של דבר, כל ההיסטוריה הכתובה של יהודי העיר התחילה ברגע הופעתם של מגורשי ספרד. על פי רישומים היסטוריים זרים, ידוע כי יהודים חיו בעיר לאורך של למעלה מ- 1000 שנים (עוד מהתקופה הרומית). עם זאת, בשנת 1148 התחוללו פרעות וטביחות מקומיות כלפיהם, על ידי נאמני שושלת אַל-מוּוַאחִידוּן. הישוב היהודי חדל להתקיים, כאשר אלו שנותרו בחיים ברחו לערים אחרות או יצאו ממרוקו.

מגורשי ספרד היו אלו שהחיו את העיר מחדש בנופך יהודי, מסורות עשירות, תרבות גבוהה ועוצמה כלכלית בולטת. לראשונה הפכה העיר למקום מפגש בין תרבותי, כאשר המגורשים הביאו עמם את הלך החיים המתקדם של תרבות הרנסנס הספרדית. ב- 200 השנים הראשונות להגעתם, הקפידו יהודי ספרד לדבר לשון קסטיליאנית-ספרדית שאיתה הזדהו. המאכלים הכילו מתכונים מהמטבח הספרדי, יחד עם שירים, בלדות, לבוש ויתר מאפיינים תרבותיים שהכילו את התרבות הגבוהה בעולם דאז.

יהודי טנג'יר לאורך המאה ה-16 – דרכון פורטוגלי למרוקאים

חשוב לציין כי כאשר הגיעו מגורשי ספרד לטנג'יר, נשלטה העיר על ידי בית המלוכה הפורטוגלי. האחרונים השתדלו שלא להתערב בחיי היהודים או לפגוע ברכושם. זה משום שהאינקוויזיציה טרם קמה במדינה הקתולית. מפתיעה היא עוד יותר העובדה שהרשויות הפורטוגליות התירו ליהודים להגיע למדינתן על מנת לנהל מסחר פעיל.

מתקופה זו ואילך החלה הקהילה להשריש שורשים במקום ולייצב את עצמה מבחינה כלכלית, עדתית וציבורית. בתי כנסיות נבנו, רבנים החלו לזרום ולנהל את ענייני הדת וכן פרנסים דאגו לצרכי הקהילה החומריים ועמדו בתיווך ובקשר רציף עם השלטונות.

עם זאת, לאורך הזמן הישוב היהודי בעיר ספג מכות מכריעות בזו אחר זו. הסיבה הייתה עקב שלטונות זרים קיצוניים שהתחלפו באופן תמידי והקשו את מצבם של היהודים. בשנת 1580, נכבשה העיר על-ידי ממלכת ספרד. עם הכיבוש הספרדי הגיעה גם האינקוויזיציה שמיררה את חייהם של יהודי מרוקו, וגרמה לרובם לעזוב לאזורים הפנימיים של מרוקו.

תוך זמן קצר יחסית, ממלכת פורטוגל כבשה מחדש את האזור מידי ספרד. בשנת 1661 כמחווה לרגל נישואים, העניקה נסיכת פורטוגל קתרינה מברגנזה את העיר לבעלה – מלך אנגליה צ'ארלס השני. באותו זמן ישוב היהודים עמד על כמה עשרות נפשות בסך הכל, והקהילה עמדה על עברי פי פחת. האנגלים לא היטיבו את מצב המקומיים במאומה, גירשו את קהילת היהודים המקומית עקב ספקות בנאמנותה, ובסופו של דבר בחרו לעזוב מסיבות של חוסר משאבים על האי. כאשר עזבו האנגלים הייתה העיר כמעט כולה ריקה מתושבים.

השלטון המוסלמי בעיר וחזרת היהודים – מגורשי ספרד בטנג'יר

לקראת סוף המאה ה-17 הצליחו השליטים המרוקאים להשיב את העיר תחת שלטון מקומי. עם הכרזת האוטונומיה המוסלמית, החליטו יהודים ספרדיים נוספים להגר אל העיר. אלו הגיעו מערים שבהן התיישבו כמה מאות שנים קודם לכן אבותיהם מספרד. אנו מדברים על ערי הצפון כדוגמת מקנס, אסילה, תטואן, לרצ'ה, קְסַר אֵל כֵּבִּיר ועוד.

עם זאת, עלייה חדה במספר היהודים נרשמה החל משנת 1725. הללו החלו לצבור מוניטין והשפעה ציבורית גבוהה כדוגמת משה בן ממן שהיה אוצר הסולטן, אברהם בן אַמוֹר – סוחר נודע ובעל קשרים בעיר, שמואל אוּדַאִי ועוד מצליחנים רבים.

משפחות נכבדות נוספות ממוצא ספרדי היו אבן-צור, פינטו, פִּימִיאֶנְטָה, לַרֵדוֹ, טולדנו, אסייג, טַפִּיאֵרוֹ, שריקי, חדידה, קַזֵס, דלויה, בֶּנְגִ'יוֹ, כהן, גַרזוֹן, אֵטוּאֵל ועוד. לאורך הזמן המשפחות שימשו כפרנסי קהילות, רבנים, אנשי עסקים, מתרגמים, גזברים וכו'.

מתקופה זו מתחיל הישוב לשגשג ולהתרבות בקצב מהיר. רובע שלם ניתן ליהודים בחסות הסולטן. בבתי הכנסיות קראו יומיום מסידורי תפילה ספרדיים. שירים וזיכרונות הושמעו בבתי המדרש על אבות הציבור, שהגיעו מספרד והותירו שמות משפחה וזיכרונות תרבותיים ותורניים. אפיונים תרבותיים נוספים היו הלכה, כתב, מסורות לימוד וכד'.

בשנת 1951 מנתה הקהילה כ- 14,500 נפשות. רוב חבריה החליטו לעלות לישראל. כיום, צאצאים של יוצאי הקהילה מוכרים על ידי הרשויות הפורטוגליות כזכאים לדרכון פורטוגלי באופן ייחודי. זאת יחד עם עוד כמה ערים נוספות וספציפיות במרוקו.

במידה וגם אתם בעלי קשר אפילו רחוק ליהודים אלו, פירושו של דבר שגם לכם הזכות להגיש בקשה לדרכון פורטוגלי ולקבלו. הקשר ליהודי העיר מסמן את המוצא האירופי הספרדי עבור הממשלה הפורטוגלית, שיודעת להבדיל בין הערים השונות ולסווג על פי הן זכאות.

צרו קשר – אזרחות פורטוגלית ליוצאי מרוקו

לרשותנו מרב המומחים ובעלי הניסיון אשר יוכלו לעזור גם לכם כמו לרבים אחרים לרכוש את הדרכון הפורטוגלי בדרך הבטוחה. למידע נוסף חייגו אלינו או כתבו לנו דרך הדוא"ל.