רופאייזן נגד משרד הפנים – בג"צ האח דניאל
במסגרת סיכומים של החלטות בג"ץ עקרוניות שמפרסם משרדנו, להלן סקירה של בג"צ "האח דניאל", הנוגע לזכותם של יהודים שהמירו דתם לעלות לישראל על פי חוק השבות.
העובדות
אוסוולד רופאייזן, "האח דניאל", נולד בפולין בשנת 1922. אימו הייתה יהודייה. רופאייזן היה חבר פעיל בתנועה הציונית. בשלבים הראשונים של המלחמה הציל יהודים רבים מידי הנאצים במהלך כיבוש פולין. באחת הפעמים הללו, בעודו מעמיד פנים שהוא לא יהודי, הוצע לרופאייזן לעבוד כמתרגם של שוטר. השוטר הזמין את רופאייזן למיר בבלארוס, שם הציל רופאייזן כשלוש מאות יהודים שנכלאו בגטו. לבסוף התגלה רופאייזן ונמלט, ומצא מחסה במנזר. שם הוא קרא את הברית החדשה והוטבל. רופאייזן ראה בטבילה הגשמת רצונו לחיבור חזק יותר לברית החדשה, אותה קרא כמסמך יהודי. בפרט, הסיפור על מותו ותחייתו של ישו עזר לו להתמודד עם זוועות השואה. בסופו של דבר, רופאייזן הפך לכומר קתולי ושינה את שמו ל"אח דניאל".
בשנת 1959 ביקש רופאייזן להתקבל לישראל על פי חוק השבות, המתיר לכל יהודי בעולם לעלות לישראל כעניין של זכות.
באותה תקופה, רשויות ההגירה הגדירו יהודי ככל אדם שמתיימר להיות כזה שלא אימץ שום דת אחרת. פרשנות זו הייתה מסווגת כיהודי מלידה את אוסוולד רופאייזן, אך היא לא כללה את האח דניאל, אשר המיר את דתו לפני מעלה מעשור. כאשר השלטונות לא קיבלו את האח דניאל כיהודי לפי חוק השבות, הוא פנה לבית המשפט העליון.
בעת הקמת מדינת ישראל הוחלט כי לכל יהודי בעולם תהיה זכות לעלות ארצה. נקבע, כי ליהודים תינתן הזכות למקלט במקרה של רדיפה פוליטית או סירוב של מדינת מוצאם לאפשר להם לשמר את התרבות שלהם. ההצעות הנוגעות לגישה הראויה נעו בין זכות בלתי מוגבלת, לרבות הענקת אזרחות ליהודים חסרי אזרחות באשר הם ובכל זמן שהפכו ליהודים, ועד מתן זכות רק למי שהעיד על נכונותם לעלות מיד. התוצאות של הצעות אלו היו חוק השבות משנת 1950, שהעניק זכות עלייה אוטומטית לכל היהודים, וחוק הלאום משנת 1952, שבנוסף להענקת זכויות אזרחות לכל מי שמתיישבים בישראל, נתן אזרחות אוטומטית ליהודים המכריזים על כוונתם להפוך לאזרחים ישראלים מכוח חוק השבות.
אזרחותו של רופאייזן נשללה על פי חוק השבות, אך הוא הפך לאזרח ישראל זמן קצר לאחר תום משפטו, כחסיד אומות העולם (לפני שוויזת חסידי אומות עולם הוגדרה מחדש כאשרת עבודה ושהייה בלבד). בצוואתו קבע רופאייזן: "אני לא יודע אם נידונתי לחסד, אבל מכל הדברים שיש לדעת עליי, הייתי רוצה שתזכרו שנולדתי יהודי, ומתתי יהודי."
השאלה הראשונה
האם למונח 'יהודי' בחוק השבות יש משמעות דתית-הלכתית או משמעות חילונית?
התשובה
למונח 'יהודי' בחוק השבות יש משמעות חילונית.
הדיון
בית המשפט קבע, כי חוק השבות הוא חילוני ויש לפרש אותו על פי עקרונות חילוניים. מכיוון שהחוק אינו מכיל הגדרה של המונח 'יהודי', השימוש הרגיל, שפת האדם, יקבע את משמעותו.
שופטי בית המשפט נחלקו בשאלה כיצד לקבוע את המשמעות החילונית של המושג 'יהודי'. הרוב העדיף שילוב של הבנות מקובלות בשפה היומיומית יחד עם מושג כלשהו של גבולות מסורתיים של זהות קולקטיבית. בהחלת מבחן זה הגיע בית המשפט למסקנה, כי התפיסה החילונית מתייחסת להמרה כגורם מכריע, ומוציאה את המומרים מהקהילה היהודית.
השופט ברנזון ציין, כי לו רופאייזן היה נתפס על ידי הנאצים לאחר המרתו, המרה זו לא הייתה משנה דבר והוא היה נופל קורבן כיהודי. ברנזון ציין, כי אם רופאייזן היה מצהיר שהוא מאמין בבודהיזם, וחי כנזיר בודהיסטי, כנראה היה מוכר כיהודי. לפיכך, לפי ברנזון, רופאייזן יכול להיות נזיר יהודי, בודהיסטי, אך לא נזיר יהודי נוצרי. אולם הצהרה זו אינה בהכרח מדויקת. לפני התיקון לחוק השבות משנת 1970, אולי היה סביר יותר שאפשר לעלות לישראל כנזיר בודהיסטי. אולם לאחר התיקון משנת 1970, שהעניק זכויות הגירה לבני משפחה ובני זוג של יהודים, אך קבע כי זכויות אלו אינן חלות על יהודים (1) בני דת אחרת; או (2) המירו דתם מרצון מיהדות לדת אחרת, היו מקרים של אנשים בני האמונה המוסלמית שגם הם סורבו עלייה.
עוד טען ברנזון, כי אחד העם, מהדמויות הספרותיות המרכזיות בציונות, לא היה רואה ביהודי שהמיר את דתו, אלא שבכל שאר הבחינות היה ציוני עמוק, מחוץ לגבולות העם היהודי. אך למרות זאת, ברנזון הגיע למסקנה שהעם עצמו החליט שיהודי שאימץ דת אחרת פרש את עצמו מהאמונה, הלאום והקהילה היהודית. בית המשפט קבע כי ההבנה המקובלת של העם היהודי היא שיהודי ונוצרי אינם יכולים להתגורר באדם אחד, משום שקיימת הכחשה הדדית של קהילה המתרחשת כאשר יהודי ממיר דת אחרת. השופט ברנזון ציין כי עוד ב-1947 עמדת הסוכנות היהודית הייתה שהסבה פורמלית לדת אחרת תוציא אדם מהעם היהודי למטרות פוליטיות.
בית המשפט גם קבע כי ישראל אינה מדינה תיאוקרטית וכי החוק קובע את חייהם של אזרחיה, ולא הדת. החלטת רופאייזן מוכיחה זאת משום שבית המשפט השתמש במשמעות החילונית של המונח יהודי כדי לקבוע אם רופאייזן הוא יהודי (מה שהביא לקביעה שהוא לא יהודי), במקום בהגדרה הדתית (שהייתה מובילה לקביעה שהוא יהודי).
השופט כהן היה בדעת מיעוט באומרו כי יאפשר לכל מי שהצהיר בתום לב כי הוא יהודי את הפריבילגיות הניתנות בחוק השבות. כהן גם הצהיר כי לא ראוי לשקול את השתתפותו של רופאייזן בטקסים קתולים בקביעה מיהו יהודי למטרות חקיקה חילונית.
השאלה השנייה
האם המשמעות החילונית הרגילה של המונח 'יהודי', למטרות חוק השבות, כוללת יהודי שהתנצר?
התשובה
המשמעות החילונית הרגילה של המונח 'יהודי', למטרות חוק השבות, אינה כוללת יהודי שהתנצר.
הדיון
השופט זילברג, שכתב את דעת הרוב, הגיע למסקנה כי ההבנה המקובלת של המונח 'יהודי' אינה כוללת יהודי שהתנצר. הוא קבע ש"יהודי" ו"נוצרי" אינם יכולים להתקיים יחד. זילברג טען כי התרבות ההיסטורית של העם היהודי כיהודים היא המזכה אותם באדמה, וכי אימוץ הנצרות אינו עולה בקנה אחד עם קיום קשרי תרבות יהודיים; לפיכך, רופאייזן איבד את זכותו לחזור לישראל כחבר בעם היהודי.
השאלה השלישית
האם אדם שנולד מאם יהודייה, ולכן נחשב יהודי על פי היהדות הרבנית, זכאי לתושבות ואזרחות על פי חוק השבות, כאשר אותו אדם הפך לקתולי?
התשובה
מי שנולד לאם יהודייה, ולכן הוא יהודי על פי היהדות הרבנית, אינו זכאי לתושבות ואזרחות על פי חוק השבות, כאשר אותו אדם הופך לקתולי.
הדיון
בית המשפט הכיר בכך שרופאייזן עשוי להיחשב כיהודי לפי הפרשנויות הרבניות של ההלכה היהודית. עם זאת, בית המשפט קבע כי הגדרת המונח 'יהודי' על פי עקרונות חילוניים מחייבת שימוש בהגדרה המקובלת של המונח, שהיא שמי שממיר דת אחרת אינו עוד יהודי. לפי בית המשפט, אדם אינו יכול להיות בו-זמנית קתולי ויהודי על פי חוק השבות; לכן, רופאייזן איבד את זכותו לקבל אזרחות אוטומטית כיהודי על ידי הפיכתו לקתולי.
בית המשפט קבע, כי רופאייזן עדיין יכול לקבל אזרחות לפי חוק הלאום, בדומה למהגרים אחרים שאינם יהודים.
השאלה הרביעית
האם אדם שנולד יהודי ומאוחר יותר נעשה קתולי יכול להירשם במרשם האוכלוסין כבעל לאום יהודי?
התשובה
מי שנולד יהודי ומאוחר יותר נעשה קתולי, אינו רשאי להירשם במרשם האוכלוסין כבעל לאום יהודי.
הדיון
על פי הדת היהודית, אדם יהודי שחוטא, מפר את עשרת הדיברות או עובר על החוק, הוא עדיין יהודי. רופאייזן אימץ גישה זו בטיעונו לבית המשפט העליון. הוא הודה שהדת שלו היא קתולית, אבל הוא התעקש שהוא עדיין יהודי, וקבע "המוצא האתני שלי הוא ותמיד יהיה יהודי. אין לי לאום אחר. אם אני לא יהודי, מה אני? לא קיבלתי את הנצרות כדי לעזוב את עמי. הוספתי אותה ליהדותי. אני מרגיש יהודי". רופאייזן האמין שהיהדות שלו היא אותו סוג של יהדות שישו וחסידיו האמינו בה, שבעיניו היא היהדות האמיתית, המקורית, שניתנה מפי האל. רופאייזן גם טען שאם מדינת ישראל רואה באתאיסטים יהודים, אין סיבה שהיא לא תתייחס למומרים כיהודים.
לעומת זאת, פרקליט המדינה טען כי למרות שישראלי עשוי להיות נוצרי, מוסלמי או אתאיסט, המונח 'יהודי' מחריג את האפשרות להשתייך לכל דת אחרת. פרקליט המדינה קבע כי המאפיין הייחודי של יהודי הוא תרבות נפוצה, והדת היהודית, בין אם היא קיימת ובין אם לאו, היא הבסיס לאותה תרבות.
במקרה דנן, בית המשפט קבע, כי אדם שנולד כיהודי אך המיר את דתו לקתולי והפך לנזיר אינו יכול להירשם במרשם האוכלוסין כבעל לאום יהודי. רופאייזן ויתר על אזרחותו הפולנית לפני שעזב את פולין. בית המשפט קבע כי הוא חסר אזרחות ויירשם ככזה. בתעודת הזהות של רופאייזן, תחת הכותרת "לאום", לא כתוב "יהודי", אלא "לא ברור".
שאלות ללא מענה שעולות מהחלטת רופאייזן
החלטת רופאייזן זכתה לתמיכה רחבה בישראל. אולם, על ידי קשירת ההגדרה המשפטית של 'יהודי' לרעיון של הבנה משותפת, היו שהתנגדו לכך שהגדרת הרוב מעורפלת וארעית. הגדרת הרוב גם רמזה שקיימת וניתן למצוא משמעות משותפת אחת של המונח 'יהודי'. אפילו בהנחה שניתן להבחין בהגדרה כזו, נותרה שאלה נוספת לגבי מי רשאי להציע תשובה כדי לקבוע את ההבנה המשותפת. האם יש לאפשר לישראלים לקבוע את ההבנה המשותפת? אם כן, האם זה צריך להיות רק ישראלים יהודים, או, מכיוון שמדובר בחוק חילוני, האם זה כולל כל ישראלי? האם צריך לכלול את יהודי התפוצות? האם צריך לכלול יהודים בני זמננו, או יהודים לאורך ההיסטוריה?
:
: