השבת נכסי יהודים מפולין

"עלינו להשיב מחדש את מה ששייך לנו כדין" – דרישה להשבת נכסי יהודים מפולין אינה מקרה אבוד.

הסרט "האישה בזהב", שממנו לקוח הציטוט לעיל, מבוסס על סיפורה האמיתי של מריה אלטמן, יהודייה אוסטרית שנמלטה מהנאצים והתיישבה בארצות הברית. בשנת 1999, שישים שנה לאחר שנמלטה מווינה, כאישה מבוגרת, היא פתחה בקמפיין משפטי סנסציוני בניסיון לתבוע מהממשלה האוסטרית להשיב ציורים שנגנבו ממשפחתה על ידי הנאצים – בעיקר הדיוקן של אדל בלוך-באואר שצייר גוסטב קלימט, "האישה בזהב". בעזרתו של עורך הדין רנדי שנברג, מריה יוצאת למאבק משפטי ארוך כדי להשיב את הציור האבוד ועוד מספר ציורים נוספים. זהו מאבק קשה, שכן אוסטריה רואה בציורים אלו אוצרות לאומיים.

סיפורה של מריה אלטמן הוא דוגמה להתמדה ותמיכה הדדית בינה לבין עורך דינה, אבל מעל הכול מדובר בניצחונו של הצדק לאחר שנים רבות. זהו סיפור שבהחלט יכול להוות השראה לאלו שעדיין לא תבעו את ששייך להם כדין וסבורים כי המצב אבוד.

ישנם יהודים רבים בישראל וברחבי העולם שעדיין מקווים להשיב את הנכסים שנגזלו מהם במהלך השואה ובמלחמת העולם השנייה, בארץ ומחוץ לה. משרד עורכי הדין שלנו מתמחה בהשבת נכסי יהודים מפולין, אירופה וצפון אפריקה.

גורלם של יהודי פולין

מריה אלטמן הייתה מאוסטריה, שם האוכלוסייה היהודית הייתה קטנה פי כמה מאשר בפולין, שם ההיסטוריה המשותפת של היהודים והפולנים החלה כבר לפני יותר מאלף שנים. הקהילה היהודית הייתה חלק חשוב בחברה הפולנית מכל הבחינות – מדינית, כלכלית, חברתית ותרבותית.

התרבויות התערבבו זו בזו, כאשר הסימן המובהק הוא שיהודים החזיקו באזרחות פולנית והפכו לחלק בלתי נפרד מהחברה הפולנית בשטחה של המדינה. משפחות יהודיות, שחיו בשטחי המדינה במשך דורות רבים, צברו רכוש רב שנשלל מהם בפתאומיות ובאכזריות.

ככל שעובר הזמן, ישנם פחות ניצולי שואה בקרבנו, אבל מי שעדיין בחיים וצאצאיהם של מי שהלכו לעולמם, לא פעם לאחר שנים של שתיקה טראומטית, מתחילים לתהות לגבי המורשת הפולנית שלהם – מה עלה בגורלה, וחשוב מכך, מה היה אמור להיות הגורל שלה.

נכסי קורבנות השואה במשפט הבינלאומי

ביום 30 ביוני 2009, 46 מדינות (כולל פולין) אימצו את "הצהרת טרזין" בדבר נכסים מתקופת השואה ונושאים נלווים. מטרת המסמך הייתה לגרום למדינות שאימצו את ההצהרה להסדיר את המעמד המשפטי של רכושם של קורבנות השואה, להעניק סיוע לניצולים יהודים וללמד על הפשע הנאצי הגרמני והשלכותיו.

חוק JUST ACT (מכונה גם "חוק 447") שהתקבל בקונגרס האמריקני באפריל 2017, חייב את מחלקת המדינה להכין דו"ח על יישום ההכרזה במדינות החברות בוועידת טרזין.

השבת נכסי יהודים מפולין

פולין, אשר תושביה ראו את רכושם מוחרם פעמיים, הן על ידי המשטר הנאצי והן ידי המשטר הקומוניסטי, תמכה בהצהרת טרזין. עם זאת, היא הטמיעה את עקרונות ההצהרה באיטיות רבה, אם בכלל. היא גם המדינה היחידה באיחוד האירופי שלא חוקקה חוק להשבת הרכוש של קורבנות השואה.

במשך שנים רבות, ניתן היה לבקש את החזרת הנכסים או לקבל פיצוי מהרשויות ובתי משפט בפולין (אם כי מדובר היה בהליך ממושך, סבוך ומורכב ביותר), אך תיקון לחוק הפולני משנת 2021, שעורר מחלוקות רבות וערער את היחסים בין פולין לישראל, ביטל את ההליך הקודם ואף שלל מרוב התובעים שכבר היו בעיצומו של ההליך את האפשרות להשיב את רכושם החוקי.

חשוב לציין, כי ישנם עדיין מקרים בהם הבעלים הקודמים רשומים בספרים הרשמיים עד היום, ואז המצב פשוט יחסית (אך סביר להניח שתיק הירושה חייב להתנהל בפולין). זאת לעומת מקרים בהם צדדים שלישיים מחזיקים בנכסים ונוהגים בהם מנהג בעלים (לרוב נדרשת תקופה של 30 שנים), ויש להם הוכחות לכך, וכאשר במהלך השנים לבעלים החוקי לא היה עניין בנכס ולא ננקטה כל פעולה משפטית להשיבו, אז הבעלות תיוותר בידיהם.

אם זה המקרה, האם אבדה תקוותנו?

מה ניתן לעשות כדי להחזיר את רכוש המשפחה?

נחזור לרגע לסיפור של מריה אלטמן. האם בסוף היא הצליחה להשיג צדק בבית משפט אוסטרי? ובכן, לא. הפתרון הסופי נמצא בהליך בוררות. אמנת השקעות דו-צדדית היא הסכם בין שתי מדינות המגנות על השקעות של משקיעים ממדינה מתקשרת אחת בשטחה של המדינה המתקשרת השנייה. אמנת ההשקעות בין פולין לישראל נכנסה לתוקף ב-6 במאי 1992.

ישאל השואל, האם אי יכולתו של תובע זר – לענייננו, מישראל – לנהל תביעות רכוש ופיצויים במדינה כמו פולין, מהווה הפרה של ההסכם בין המדינות. האם אין כאן הפרה של סטנדרטים בינלאומיים, לרבות זכויות אדם, ובפרט זכויות קניין?

אם תוגש תביעה על רקע זה כנגד פולין, היא תוכל לטעון שתביעות להשבת רכוש או פיצויים אינן "השקעות", במשמעות המונח באמנה בין המדינות, במיוחד לאור המועד הרלוונטי שחל לפני כניסת האמנה לתוקף. עם זאת, לפי המשפט הבינלאומי, הנכסים הללו מעולם לא נתפסו כדין. וכך גם התביעות לפיצויים היו קיימות כבר עם כניסת האמנה לתוקף.

יתכן ובוררות בינלאומית יכולה להיות פורום מתאים שבו התובעים – רצוי במשותף, במסגרת תובענה ייצוגית – יצליחו להשיב את הרכוש ששייך להם כדין. כך אולי יימצא מענה לצורך שמדינות כמו פולין, ומערכת המשפט שלה, לא הצליחו לפתור …