רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים

ניתוחים פלסטיים הפכו להליך רפואי נפוץ מאוד עם התקדמות הטכנולוגיה. מדובר, ככלל, בניתוחי בררה. אזי, המנותח בוחר לעבור את הניתוח ואין מדובר במצב רפואי המצריך זאת. בדרך כלל הניתוחים נעשים לשיפור מראה, נוחות ותחושה טובה יותר אך לעיתים מדובר בהליכים רפואיים שתפקידם להטיב בתפקוד ופתור בעיות רפואיות שונות.

החוק לא מחייב את הרופא המתנתח להיות בעל התמחות ספציפית לכך, אך קיימת התמחות של רפואה פלסטית. בשל הביקוש הרב והיות הסוגייה אחת הרווחיות ברפואה בארץ ובעולם בכלל, קיימים מנתחים רבים בארץ המבצעים ניתוחים פלסטיים מסוגים שונים.

עם זאת, דווקא בשל כך, ובשל העובדה כי מדובר בניתוח אלקטיבי (למשל, הגדלה חזה או שאיבת שומן), בתי המשפט קבעו בפסיקה חובת זהירות מוגברת על המנתחים. הדבר כולל פירוט והסכמה מודעת בצד המוגבר שלה וגם הקפדה על רמת מיומנות וזהירות מתאימה.

רשלנות בניתוחים פלסטיים

לא כל ניתוח פלסטי שהסתיים בכישלון מרמז בהכרח על רשלנות רפואית. תוצאה לא מספקת למשל, לא תמיד מאפשרת תביעה על רשלנות. גם נזק מינורי שנגרם אינו תמיד יספק את בית המשפט. יש צורך להוכיח כי בוצעה רשלנות רפואית שגרמה לנזק ישיר, מוכח וחמור בעקבותיה, וזאת על פי מספר מבחנים אותם נפרט במאמר זה:

• מבחן הרופא הסביר: מבחן הרופא הסביר הוא מושג משפטי שחוזר על עצמו בתביעות על רשלנות רפואית. בתביעות אלו, יש להוכיח כי הרופא חרג מהנורמה המקובלת בהליך הרפואי המדובר, כשהשאלה אותה בוחן בית המשפט היא מה היה עושה רופא סביר אחר במצב דומה. על בסיס זה נקבעת חובת הזהירות הדרושה ודבר זה מתברר בבית המשפט על פי רוב, באמצעות שימוש במומחה.

"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה" (סעיף 35 לפקודת הנזיקין(.

המשמעות לכך היא שאדם שהפר נורמת התנהגות המקובלת במקצוע בו הוא עוסק באופן שגרם נזק, ולו קשר סיבתי בין הפרת הנורמה לנזק שיצר – יחויב לפצות את הנפגע.

• הסכמה מדעת: אין קשר בין היות הניתוח אלקטיבי לבין הסכמה מדעת של המטופל וניתן אף לומר כי בניתוח פלסטי שהוא ניתוח בחירה, ההסכמה מדעת אף מתחדדת. על הרופא המנתח ליידע את המטופל אודות הסיכונים הכרוכים בטיפול, כיצד הוא יתבצע וסיכויי ההצלחה. יש צורך במתן הסבר מקיף בטרם ביצוע הטיפול וחתימה על טופס המתאים כבר במפגש הראשון ולא רגע לפניה ניתוח. כמו כן על הרופא לעבור עם המטופל על הסיכונים השונים ולוודא כי הוא מבינם היטב.

הדברים מעוגנים בחוק זכויות החולה, תשנ"ו 1996 כך (סעיף 13ב):

"לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לעניין זה, "מידע רפואי", לרבות –

(1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסָכוּת (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל;

(2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע;

(3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות;

(4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי;

(5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני".

• חובת הזהירות (מושגית וקונקרטית): על פי פסיקת בית המשפט, בעל מקצוע שמעניק שירות לציבור חייב לפעול באותם כללים הנהוגים בתחום ועל כן, אם רופא מנתח חרג מחובת הזהירות שחלה עליו בהתאם למקובל, וכתוצאה מכך נגרם נזק למטפל, הדבר עשוי בהחלט לבסס עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית.

בניתוחים הפלסטיים חובת הזהירות החלה על הרופא המנתח היא ברף מוגבר.

• חובת זהירות מושגית: נבחנת ביחסי מטפל-מטופל. במישור זה השאלה היא האם קיימת חובת זהירות כללית בין סוג מסוים של הליך רפואי או שימוש בחומר או פרוצידורה שעשויה לגרום לנזק, כאשר השאלה נבחנת לאור מבחן הצפיות, כלומר: האם הרופא המנתח יכול היה לצפות את התרחשות הנזק והאם צריך היה לצפותו. לא כל נזק שניתן היה לצפותו צריך לצפותו.
• חובת זהירות קונקרטית: מתייחסת לאותו מקרה ספציפי. במישור זה נבחנת השאלה האם קיים קשר בין ההליך הרפואי המדובר לבין הנזק שנגרם והיא נבחנת על פי על פי מבחן הצפיות – האם האדם הסביר יכול היה לצפות את התרחשות הנזק בנסיבות הספציפיות, ואם התשובה לשאלה זו הינה חיובית – האם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשותו של אותו נזק.
• הוכחת נזק: על מנת לתבוע רשלנות יש צורך להוכיח כי זו גרמה לנזק ממשי למטופל שעומד בקשר ישיר לאותה רשלנות.
• עד מומחה: לבסוף אם התקימו כל העילות שפורטו לעיל והוגשה תביעה, על מנת להוכיח את הנטען בה בבית המשפט, יש למצוא רופא כירורג פלסטי מומחה ובעל ידע וניסיון, שישמש עד במשפט ויוכל להצביע על רמת ואופן הטיפול הראויה. לאחר מכן יש להראות שמי שביצע את הניתוח נפל מהסטנדרט התקין וכתוצאה מכך המטופל נפגע.

מדובר במהלך קריטי במשפט משום שבית המשפט נוהג להסתמך בפסק דין על חוות הדעת של המומחה. פעמים רבות, ההגנה ממנה מומחה מטעמה ואם חוות הדעת שונות בית המשפט יכול להסתמך על מומחה מטעמו.

חוות הדעת של המומחה במצבים אלו תתאפיין בבחינת הניתוח עצמו, הניירת, ביצוע בדיקות מקדימות לניתוח ואופן ניתוחן, וכן הוראות לתקופת ההחלמה לאחר הניתוח. בתי המשפט נוטים להתייחס באופן רציני יותר למומחים בעלי שם שצברו ידע וניסיון בניתוחי אף בפועל.

ניתוחים פלסטיים כושלים

כך למשל ביוני 2022 קבע בית משפט העליון כי רופא מומחה שביצע ניתוח להוצאת פוליפים באף אשר נכשל, וכתוצאה ממנו עבר החולה מספר דימומים מסיביים, התרשל בתפקידו ואף ביצע תקיפה משום שביצע במהלך הניתוח כריתת קונכית אף ללא הסכמתו של החולה (ע"א 6153/97).

באותו המקרה, סבל המנותח מ-3 אירועים דימומים נדירים, שהצריכו את אשפוזו תוך מתן מנות דם, סבל רב והתאוששות ארוכה. בסופם של אירועים אלה ולמרות הניתוח, צמחו הפוליפים מחדש באפו.

לא זאת בלבד, המטופל הוחתם על טופס הסכמה לניתוח של יישור מחיצת האף ולניתוח הסינוסים האתמואידים שעליהם צמחו הפוליפים. אלא בפועל, הרופא המנתח ביצע בנוסף ניתוח כריתת קונכיית האף.

בפסק הדין כתבו השופטים דליה דורנר, יעקב טירקל ומרים נאור כי "משלא אמר המשיב למערער מראש כי ייעשה בו גם ניתוח לכריתת קונכיות האף ולא קיבל את הסכמתו לניתוח זה, פגע באוטונומיה של המערער. כך בא הדבר בגדר עוולות של תקיפה ושל רשלנות ובשל כך זכאי המערער לפיצויים… ככל שהניתוח פחות דחוף כך נקפיד יותר עם הרופא ונדרוש ממנו מתן מלוא המידע, לרבות אזהרה בעניין סיבוכים אפשריים, גם אם נדירים הם. כן נדרוש ממנו להציע למטופל אלטרנטיבות לניתוח – ככל שהן קיימות, ונאפשר למטופל לשקול את האלטרנטיבות בשובה ונחת. הקפדה יתרה נקפיד, עם הרפואה הפרטית. ברפואה הפרטית קיים, לעיתים, ניגוד עניינים מובנה בין השאיפה המסחרית להרבות בניתוחים לבין האינטרס של המטופל. השאיפה להרבות בניתוחים נלמדת, לעיתים, מעצם הפרסום המציע לציבור הרחב לעבור ניתוחים שונים. כדי להקהות את עוקצו של ניגוד העניינים יש להעמיד את המטופל על הסיכונים והסיכויים שבניתוח המוצע, לרבות החלופה שלא לבצע כלל ניתוח על סיכוייה וסיכוניה."

עורך דין רשלנות רפואית בניתוח פלסטי

חשוב לזכור כי קיימת התיישנות בעבירות רשלנות רפואית בתוך 7 שנים מסיום הניתוח או במקרה של קטינים עד הגיעם לגיל 25. על כן יש לתבוע בזמן סביר לאחר הניתוח ולאחר שהוכחה הרשלנות. יש לאסוף את כלל הטפסים הרפואיים, הבדיקות שקדמו לניתוח, התיק הרפואי, דוח הניתוח עצמו וכן ההוראות שניתנו לאחר ניתוח על מנת לאפשר לעורך דין המתמחה ברשלנות רפואית לבחון את המקרה לעומקו.

הוכחת רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים הוא הליך משפטי מורכב המצריך ידע וניסיון של עורך דין המטפל בכם, אשר ידע להתמודד גם עם טענות ההגנה. הליכים אלו כוללים גם שימוש בחוות דעת רופא מומחה שיבסס את הטענות הרשלנות הרפואית בהתאם לנורמות המקובלות בעולם הרפואה. אם עברתם ניתוח פלסטי, נתקלתם בסיבוכים וברצונכם לבדוק אפשרות לתביעה בגין חשד לרשלנות רפואית אתם זקוקים לייעוץ משפטי מעו"ד מתאים. משרדנו מתמחה בתביעות רשלנות רפואית פלסטיקה ובו תמצאו מגוון עורכי דין בעלי ניסיון של שנים אשר ישמחו להיפגש איתכם, לייעץ לכם ולענות לכם על כל שאלה.

 :  :

03-3724722

055-9781688

[email protected]

מאמרים קשורים לנושא:

רשלנות רפואית – אילו טענות הגנה יכולות לעמוד עבור רופאים בתביעות רשלנות? רשלנות רפואית רשלנות רפואית אפידורל רשלנות רפואית בניתוח – באילו מקרים ניתן לתבוע פיצויים? רשלנות רפואית בניתוח קיסרי רשלנות רפואית בניתוח הקטנת חזה רשלנות רפואית בניתוח אף רשלנות רפואית בניתוח הגדלת חזה רשלנות רפואית בניתוח רשלנות רפואית בעת לידה פיצויים בגין רשלנות רפואית בלידה רשלנות רפואית בטיפול אצל פסיכולוג (מידע משפטי) רשלנות רפואית של פסיכיאטר (מידע משפטי) רשלנות רפואית – ניתוח הסרת משקפיים בלייזר (מידע משפטי) ייעוץ מקצועי מעורך דין מומחה לענייני רשלנות רפואית בישראל רשלנות רפואית בניתוח לכריתת כליה נכות רפואית וקביעת דרגת אי כושר עבודה (מידע משפטי) נכות רפואית ופגיעה בכושר השתכרות רשלנות באבחון שבץ מוחי רשלנות בנזיקין