קשר סיבתי בנזקי גוף ותאונות דרכים

קשר סיבתי הוא מונח משפטי בעל שימושים בתחומי משפט שונים. מהו קשר סיבתי בדיני הנזיקין? באילו מבחני קשר סיבתי משתמשים בבחינת תאונת דרכים? מאמר זה של משרדנו, המתמחה בדיני נזיקין ודיני תעבורה, יסביר בנוגע לקשר סיבתי בעניין נזקי גוף ותאונות דרכים.

מהו קשר סיבתי?

קשר סיבתי מתאר יחס של סיבה ותוצאה בין שני אירועים. בתחומי משפט שונים, לרבות במשפט הפלילי, אנו משתמשים בקשר הסיבתי כדי להטיל אחריות על אדם. על פי הפסיקה, קשר סיבתי נחלק לשני חלקים שמשלימים אחד את השני – קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי.

 קשר סיבתי עובדתי בדיני נזיקין

סעיף 64 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שכותרתו "גרם נזק באשם", קובע כי אשם הוא:

"מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק".

ניתן לראות, כי החוק עצמו אינו מגדיר בפירוט מהו קשר הסיבתי, אלא רק קובע כי אשמתו של אדם נקבעת אם המעשה או המחדל של האדם הוא אחת מן הסיבות שהובילו לנזק.

מהו מבחן "האלמלא" לבחינת קשר סיבתי עובדתי? בפסיקה נקבעו מספר מבחנים לבחינת קיומו של קשר סיבתי עובדתי, אולם המרכזי והבסיסי שבהם, שבאמצעותו ניתן להכריע את רוב המקרים, הוא מבחן ה"גורם שבלעדיו אין" (causa sine qua non) או בשפה פשוטה יותר "מבחן האלמלא". במבחן זה אנו שואלים את עצמנו: האם הנזק היה מתממש אלמלא המעשה או המחדל של הנתבע? ככל שהתשובה לשאלה זו היא שלילית, לא תקום אחריות נזיקית, וככל שהתשובה לשאלה היא חיובית נעבור לבחון את הקשר הסיבתי המשפטי.

קשר סיבתי משפטי בדיני נזיקין

בעוד שהקשר הסיבתי העובדתי נועד כדי לברר מבחינת העולם הפיזי – האם המעשה הנבחן הוא זה שגרם לתוצאה לנזק בפועל – מטרתו של הקשר הסיבתי המשפטי לעומת זאת, הוא לברר האם ראוי מבחינת מדיניות משפטית להטיל את האחריות על התוצאה (הנזק) על כתפיו של המזיק.

אם מחליט בית המשפט, לאחר שבחן את הקשר הסיבתי העובדתי, כי אכן מתקיים קשר כזה – הוא עובר לבדוק את השאלה: האם יש מקום לשלול את הקשר הסיבתי העובדתי בשל שיקולים משפטיים.

שלושה מבחנים משמשים את בתי המשפט בבואם לבחון קיומו של קשר סיבתי משפטי:

1. מבחן הסיכון הטבעי – במבחן זה שואל את עצמו בית המשפט: האם המחוקק התכוון להטיל אחריות בגין התנהגות (במעשה או במחדל) מהסוג שהוביל לנזק? זהו המבחן המוביל בבחינת קיומו של קשר סיבתי משפטי על ידי בית המשפט כשמדובר על עוולת הפרת חובה חקוקה;
2. מבחן הצפיות – במבחן זה, המשמש בדרך כלל לבחינת עוולת הרשלנות, שואל עצמו בית המשפט: האם המזיק היה צריך לצפות מראש באופן סביר כי המעשה או המחדל שלו יובילו לנזק שנגרם לניזוק;
3. מבחן השכל הישר – על פי מבחן זה, הקשר הסיבתי המשפטי יישלל רק אם במקרים נדירים, בהם התרומה של המעוול לנזק היא מקרית או כשקיים גורם דומיננטי אחר שהוביל לנזק, כגון: מאורע טבע נדיר או אשם מכריע של הניזוק או של צד שלישי. מדובר על מבחן עמום יחסית למבחנים האחרים.

מהו קשר סיבתי בתאונות דרכים?

טרם חקיקתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 הידוע כחוק הפלת"ד, היו תאונות הדרכים בישראל כפופות לדיני הנזיקין המסורתיים, מה שהוביל לקושי של ניזוקים להוכיח שנזקיהם נגרמו על ידי התרשלותם של הנתבעים. חוק הפלת"ד שינה את משטר האחריות – ממשטר של אחריות נזיקית קלאסית (לפיה יש להוכיח את אחריותו של המזיק לנזק על מנת להיות זכאי לפיצוי כספי), למשטר של אחריות מוחלטת. לפי משטר האחריות המוחלטת, גם אם הנהג הנפגע גרם לתאונה והיא באשמתו – הוא יהיה זכאי לפיצוי. עם זאת, גם לפי חוק הפלת"ד יש להוכיח קשר סיבתי עובדתי ומשפטי, כמפורט להלן.

קשר סיבתי עובדתי בתאונות דרכים

סעיף 1 לחוק בפלת"ד מגדיר "תאונת דרכים" כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". המילים "נגרם" ו"עקב" מעידות כמובן על קשר סיבתי עובדתי בין מעשה לתוצאה (כמו במבחן "מבחן האלמלא" הנ"ל) – ובמקרה זה, בין השימוש ברכב המנועי למטרות תחבורה לנזק הגוף.

קשר סיבתי משפטי בתאונות דרכים

מבחן הסיכון התחבורתי: על פי הפסיקה, המבחן העיקרי שמשמש לבחינת קשר סיבתי משפטי לגבי האם אירוע מסויים נופל להגדרה "תאונת דרכים" או לא בחוק הפלת"ד הוא "מבחן הסיכון התחבורתי". על פי מבחן זה השימוש ברכב ייחשב ככזה שגרם לנזק גוף, אם הנזק מצוי בתחום הסיכון שהשימוש ברכב (העיקרי והמשני), וזאת גם אם התוצאה המזיקה נגרמה בשל התערבותו של גורם זר. כלומר, מבחן הסיכון התחבורתי משיב על השאלה: האם שימוש ברכב למטרות תחבורה הוא שיצר (או לפחות הגביר) את הסיכון לנזק הגוף שאירע? על הניזוק להוכיח כי השימוש ברכב אכן תרם תרומה רלוונטית ממשית להתרחשות הנזק שנגרם לו.

דוגמה למקרה שלא ייחשב כתאונת דרכים לפי מבחן הסיכון הוא מצב בו אדם נדבק במחלה עקב ישיבה ברכב לצד נשא של וירוס – וזאת כמובן משום שהשימוש ברכב למטרות תחבורה לא הגביר את הסיכון לנזק הגוף.

המבחן המשולב: טיבו של מבחן זה הוא שילובו של מבחן הסיכון התחבורתי עם מבחן השכל הישר. גם כאן, כמו במבחן השכל הישר הנ"ל, הבחינה היא עמומה למדי. על עיקריו עמד השופט תיאודור אור בדנ"א 4015/99 רותם חברה לביטוח בע"מ נ. נאווי (2002):

"מבחן כללי זה מסייע לגדר את גבולות הקשר הסיבתי-משפטי לנסיבות מתאימות. על-מנת שנזק ייגרם עקב שימוש ברכב מנועי, נדרש כי נקודת המגע בין השימוש והסיכון לא תסתכם ב"הזדמנות" בלבד. קשר סיבתי יישלל מקום שההתנהגות בו תורמת לאירוע גורם הנזק רק במונחים של הימצאות הניזוק ברכב מבחינת הזמן והמקום, אך לא משום בחינה רלוונטית אחרת לעניין שימוש ברכב".

מבחן הזירה:

מבחן הזירה התפתח בפסיקה כמבחן עזר למקרים גבוליים וקשים, שנועד לסנן מקרים בהם רכב מהווה  אך ורק כ"זירה" לאירוע, ולא כגורם ממשי לקרות הנזק. ראו דברים נוספים של השופט אור בעניין נאווי הנ"ל:

"מבחן הזירה […] אינו מסתמך על האבחנה אם מדובר במעשה מכוון או רשלני, מצב הרכב בעת קרות הנזק, זווית ואופן הפגיעה וכיוצא באלה. נקודת המבט היא רחבה יותר והיא בוחנת, על פי מבחן השכל הישר, האם השימוש שנעשה הרכב תרם באופן רלבנטי ממשי לקרות הנזק. רק אם התשובה לכך חיובית, נאמר שקיים קשר סיבתי מבחינה משפטית בין השימוש ברכב לבין נזק הגוף שנגרם. ודוק, אין מבחן השכל הישר בא להמיר את מבחן הסיכון, אלא להגמישו ולהתאימו למקרי גבול קשים".

פנייה לעורך דין בענייני נזקי גוף ותאונות דרכים

אם אתם מתעניינים בנושא נזקי גוף או תאונות דרכים, בין אם אתם ניזוקים או רוצים להתגונן מפני תביעה שהוגשה נגדכם, כדאי להתייעץ עם עורכי הדין ממשרדנו, ובפרט עורך דין נזיקין ועורך דין תעבורה, לפני שמחליטים מה לעשות. עורכי הדין של משרדנו ממוקמים בשני סניפים – בירושלים ובתל אביב. ניתן ליצור עמנו קשר באמצעות מספרי הטלפון וכתובת הדואר האלקטרוני המופיעים מטה, ונשמח לסייע לכם.

המאמר נכתב בשיתוף עורך הדין אדם ג'ונסון.

 :  :

03-3724722

055-9781688

[email protected]