דלג לתוכן
Contact Us: 03-3724722 | 055-9781688 | [email protected]

עורכי דין וכללי האתיקה מול בית המשפט

Michael Decker
Michael Decker

על עורכי דין חלים כללי אתיקה שונים, בהתאם לגורמים עמם הם באים במגע, כגון לקוחותיהם וחבריהם למקצוע. אחד מהגורמים עמם באים עורכי הדין במגע הוא כמובן בית המשפט, עת הם מייצגים לקוח בפניו. פרק י' לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו- 1986, כולל את ההנחיות האתיות החלות על יחסיו של עורך הדין עם בית המשפט. במאמר זה יסקור עו״ד מיכאל דקר – שותף במשרדנו ומומחה למשפט אזרחי ואתיקה מקצועית – הנחיות אלה, בדגש על איסור הטעיית בית המשפט, תוך סקירת פסקי דין מרכזיים שניתנו בנושא.

איסור הטעיית בית המשפט

סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, מטיל חובה כללית על עורך הדין לסייע לבית המשפט לעשות משפט וכלל 34(א) לכללי האתיקה מטיל על עורך הדין חובה ספציפית יותר לפיה "לא יעלה עורך דין, בין בעל פה ובין בכתב, טענה עובדתית או משפטית ביודעו שאינה נכונה". עם זאת, כלל 34(ב) מסייג את הכלל לגבי "הכחשה בכתב טענות בהליך אזרחי, או כפירה בעובדה בהליך פלילי". במלים אחרות, אסור לעורך הדין להעלות, בכתב או בעל פה, טענה שהוא יודע שהיא אינה נכונה. עם זאת, מותר לעורך דין להכחיש טענה עובדתית בשם לקוחו באופן כללי, והדבר הזה לא ייחשב כהטעיית בית המשפט. הוראת חוק זו עולה בקנה אחד עם זכותו של אדם שלא להפליל עצמו.

כללי האתיקה מול בית המשפט

פסיקת בתי המשפט בעניין איסור הטעיית בית המשפט:

  • בעפג (מרכז) 38755-05-17 – מדינת ישראל נ' מנחם פנסו (22.10.17) נקבע שחובתו של עו"ד שלא להטעות את בימ"ש אינה נוגעת רק לפעולות הטעיה אקטיביות, אלא גם להטעיה במחדל ולאי גילויה של עובדה רלוונטית או בהתפתחות רלוונטית הקשורה לתיק ולהחלטה שניתנה בו. בפסק דין זה אימצו שופטי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד את גישתה בעניין של ד"ר לימור זר-גוטמן, במאמרה המעניין הסוקר את הנושא – "חובת עורך הדין לא להטעות את בית המשפט". במאמר הנ"ל יש התייחסות ליסוד הנפשי המקים את איסור ההטעיה האסורה, ונקבע כי די בידיעה על ההטעיה ואין צורך בהוכחות כוונה ספציפית להטעות (ר' בעמודים 429-430).
  • בר"ש 9951/16 עו"ד משה גרין נ' לשכת עורכי הדין – מחוז תל אביב (26.2.17) הרחיב בית המשפט העליון את איסור ההטעיה גם לעורך דין כבעל דין או נאשם, שמיוצג על ידי עורך דין אחר. וכך כתב השופט רובינשטיין בפסק הדין: "הרציונל הכללי המונח ביסודו של העיקרון לפיו ניתן להעמיד לדין משמעתי עורך דין בגין פעלו מחוץ לתפקיד, תקף לדידי אף לגבי מעשיו שעה שהיה מיוצג. ברי, כי אין לחסום את הדרך בפני הגשת קובלנה כנגד עורך דין אשר – במהלך היותו בעל דין או נאשם – נהג באופן שאינו ראוי כלפי בית המשפט או מי מהצדדים ושיש בו פגיעה בכללי האתיקה. יהא בכך משום הקניית חסינות אך בשל עצם שכירתו של ייצוג, דבר החותר מעיקרא תחת תכליתם של דיני המשמעת לשמור על הגינות ועל כבוד המקצוע".
  • ברע"פ 4574/99 מדינת ישראל נ' ציון לגזיאל (1.5.00) דן בית המשפט העליון בסוגיה בה התבקש נאשם לאפשר לתביעה להעתיק חומר חקירה שאבד לה והיה מצוי ברשותו. הנאשם סירב לעשות כן, בטענה כי זכותו לאי הפללה עצמית תפגע, ובית המשפט קבע כי אין לסייע לנאשם להתחמק מקיום הליכי משפט תוך שימוש מצדו בזכות שלא בתום-לב. למרות שהתביעה הייתה רשלנית – בית המשפט אומר שהמטרה היא לא לעזור לפרקליטות, אלא לעזור לבית המשפט לעשות משפט. כלומר, בית המשפט העליון מבהיר שמרגע שהוגש כתב אישום – אנחנו בעולם של עשיית משפט – והעזרה לא ניתנת לפרקליטות אלא לבית המשפט עצמו.

כבוד לבית המשפט

כלל 32 לכללי האתיקה קובע שעל עורך דין לשמור על יחס של כבוד לבית המשפט "תוך הגנה על זכויות לקוחו בהגינות, במסירות ותוך שמירה על כבוד המקצוע". כמו כן, ניתן דגש במסגרת הכלל להופעתו הפיזית של עורך הדין, הופעה מכובדת ובמדי משפט הולמים, כפי שנקבעו בדין.

כבוד הצד שכנגד

כלל 33 לכללי האתיקה קובע שעל עורך דין לשמור על יחס של כבוד לצד שכנגד, וכבודו של כל אדם אחר, עת הוא טוען את טענותיו – בכתב או בעל פה.

תשלום לעד

על פי סעיף 35 לכללי האתיקה, אסור לעורך דין לשלם (ואף לא להציע לשלם) לעד תמורת עדותו – אם התשלום מותנה בתוצאות המשפט. מכלל זה ניתן להבין כמובן, שניתן לשלם לעדים תמורת עדותם – אם התשלום אינו מותנה בתוצאות המשפט (הדבר קורה בעיקר עם עדים מומחים, שגובים לרוב שכר נאה עבור עדותם).

עורך דין כעד

כלל 36 לכללי האתיקה קובע כי עורך דין לא יכול להעיד מטעם אדם אותו הוא מייצג. אם כבר החל עורך הדין בייצוג, ונקרא לאחר מכן להעיד על ידי אותו אדם, חייב עורך הדין לחדול לייצגו. חריגים לכלל הם מצבים בהם: עורך הדין נקרא להעיד על ידי בעל דין יריב; עורך הדין מעיד בעניין טכני בלבד; העדות נעשית ברשות בית המשפט או ברשות הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין.

מגע עם עדים

כלל 37 לכללי האתיקה קובע שאסור לעורך דין לבוא בדברים עם אדם העשוי להעיד, לפי ידיעתו, מטעם הצד שכנגד, בעניין הקשור בעדות – אלא בהסכמת הצד שכנגד; ואם הצד שכנגד מיוצג – בהסכמת בא כוחו בלבד. הרציונל לכלל זה הוא כמובן שאנו לא רוצים שיקרה מצב בו מושפעים עדים על ידי הצד שכנגד, וכך ישובשו הליכי המשפט. ניתן לחרוג מהכלל באישור בית המשפט או הוועד המרכזי ובהתאם לתנאים נוספים המפורטים בסעיף 37.

חקירה נגדית בהגינות

כלל 38 לכללי האתיקה קובע שאסור לעורך דין לשאול בחקירה נגדית שאלות הנוגעות למהימנותו של עד, במטרה להטיל דופי באופיו בלבד, כאשר אין לשאלות אלה נגיעה נוספת לעניין הנדון. כלומר, צריך שלשאלות יהיה בסיס של אמת.

הסנקציות שניתן להטיל על עורך דין שעובר על כללי האתיקה בהתנהלותו מול בית המשפט

אם עובר עורך דין על הכללים לעיל, הדבר נחשב כעבירת משמעת. אנו ממליצים לקרוא מאמר נוסף מטעם משרדנו בנושא עבירות משמעת של עורכי דין, המתייחס למנגנון הגשת תלונה אתית, בירורה והסנקציות שניתן להטיל על עורך דין שיעבור על כללים אלה.

כללי אתיקה של עורך דין – צרו קשר עם עורך דין מומחה למשפט אזרחי

עורכי הדין של משרדנו, הממוקמים בשני סניפים – בירושלים ובתל אביב – מתמחים במשפט אזרחי בכלל, ובאתיקה מקצועית של עורכי דין בפרט. אנו מעניקים מענה משפטי מקיף, הכולל ייעוץ וייצוג במגוון ענפי המשפט כגון: דיני משפחה וירושה, דיני נזיקין, משפט מסחרי, קניין רוחני, דיני עבודה, פשיטת רגל וחדלות פירעון ועוד. כמו כן, אנו עוסקים במתן סיוע וייעוץ בענייני אתיקה מקצועית ובייצוג בפני בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין.

המאמר נכתב בשיתוף עורך הדין אדם ג'ונסון.

צרו קשר

  • ✓ Valid number ✕ Invalid number
  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

גלול כלפי מעלה