יהודי מיינץ והוצאת דרכון גרמני – עו"ד בירושלים ותל אביב

יהדות מיינץ או בשמה הגרמני-יידישאי מַגֵנְצָא, נודעה בין הערים האירופיות הראשונות בהן שגשגו יהודים לא רק מבחינה חומרית, אלא גם תורנית. ישיבת העיר שגם נשאה את השם מגנצא, הייתה אחת הישיבות הבודדות שהתחרתה עם האקדמיות הבבליות המובילות פומבדיתא וסורא. צאצאי יהודי מיינץ ויהודי גרמניה נכללים בין מאות אלפי הישראלים הזכאים לקבל את הדרכון הגרמני.

הדרכון נחשב לאחד החמים בעולם ומעניק למחזיקיו את הזכות למצוא עבודה, לימודים ומגורים בכל מדינות האיחוד האירופי – מדינות כדוגמת הולנד, איטליה, שבדיה, אירלנד ועוד. אנחנו ממליצים לקרוא עוד במאמר שלנו עוד היתרונות הכלולים בהשגת אזרחות גרמנית.

ידוע כי הקהילה עודה בגרמניה למעלה מאלף שנים ואחת משלושת הקהילות העתיקות באזור אשכנז – יחד עם ווֹרְמְס ושְפֵּייר. ראשית קורותיה לא ידועים, אך עדויות בנוגע אליהם החלו להיכתב מהמאה ה-10. ימי הזוהר של הקהילה היו כאשר בראש ישיבת העיר עמד רבינו גרשום – שחנך תלמידים מפורסמים שבראשם גדול פרשני התלמוד רבי שלמה יצחקי, אשר העיד על רבו כי "כל חבריי תפוצת אשכנז הם תלמידיו".

כזכור, הקהילה נודעה יחד עם קהילות וורמס ושפייר שנקראו יחדיו קהילות שו"ם. קהילת אלה קראו תיגר על ישיבות בבל וספרד בלמדנותן ובקיאותן, ומן המאה ה-11 הוציאו רבני העיר פסיקות הלכה עצמאיות אשר תאמו את אורחי אשכנז. הכינוסים היו מתקיימים בעיר מיינץ ובה תוקנו התקנות גם לרחבי אשכנז, אנגליה ומרכז אירופה.

פרעות תתנ"ו

הקהילה שגדלה ועמדה להפוך לאחת המוצלחות בגולה נגדעה במהרה עם כל חכמיה הגדולים בעקבות מאורעות תתנ"ו שחלו בשנת 1096 – עת מסע הצלב הראשון. לאחר הפרעות ירדה העיר מגדולתה הרוחנית בעיניי היהודים ולא נחשבה יותר קרדינלית באירופה. בקיץ אותה השנה כמרים נוצרים הובילו המון קנאי שרצח יהודים רבים עם גרזנים, סכינים וכל מה שבא ליד, ביניהם גם את הזקנים שהנהיגו את קהילת אשכנז.

עם זאת, מפתיע כי רוב הגברים היהודים בחרו להילחם בהמון הזועם בידיעה כי בין כה וכה ייהרגו. לאחר שהאספסוף רצח את כולם, כולל את אלה שברחו לעיירות השכנות, הפנה את ברבריותו לעבר הנשים והטף. אך, כאן העלילה התפתחה בצורה שונה לחלוטין. כאשר הגיע ההמון לבתי היהודים, החליטו האימהות באחת לקחת את הרכוש היקר ומטבעות הכסף שברשותן והשליכו אותם מהחלונות בכדי שהתליינים יתעכבו לאסוף אותם. בזמן זה אחת אחרי השנייה שחטו האימהות את הילדים בזה אחר זה ולבסוף התאבדו.

סיפורים אלה הונצחו בקרב יהודי הקהילה לאורך דורות ומסופרים עד היום. סיפורי גבורה של רבנים שונים הועלו על כתב כשהמפורסם מביניהם היה וּנְתַנֵה תוֹקֵף המיוחס לרבי אברהם ממגנצא. העלילה מתחילה בכך שביום בהיר אחד התקבצו סביב הרב אנשי הקהילה הנוצרים ודרשו ממנו להמיר את דתו בליווי נוכחותו והתערבותו של הבישוף המקומי. בכדי לא לפגוע ולסרב באחת ענה הרבי כי צריך שלושה ימים לחשוב על הדרישה, כך למעשה רמז כי קיים סיכוי פוטנציאלי מבחינתו להתנצר. בחלוף שלושה ימים לא הופיע בקתדרלת הבישוף, והאחרון רתח וקרא להביאו בכוח אליו.

לאחר שהובא רבי אמנון לקתדרלה הבין את גודל הטעות והציע כי לשונו תיכרת מאחר ולא סרב להצעה מיד כאשר הצטרך. ההגמון ענה כי "היו אלה הרגליים שלא הביאו אותך אליי" וציווה להענישם. לבסוף החליט ההמון לקצץ את פרקי רגליו וידיו של הרבי ולהמליח את העור המדמם במלח. האירוע חל בסמוך לראש השנה, כך כאשר חזר הרבי לביתו ביקש שיישאו אותו לבית הכנסת. שם פתח ואמר את פיוט נתנה תוקף ומת מיד כשסיים. האירוע כך אומרים היסטוריונים, אם קרה חל בין חילוף המאות ה-11 ל-12.

קורות הקהילה מהמאה ה-12 ועד לעת החדשה

לאורך מאות השנים שאחרי זוועות תתנ"ו הייתה הקהילה שעיר לעזאזל פעם אחר פעם לערב רב נוצרי וקנאי. כך אירע גם במסע הצלב השלישי שחל בסוף המאה ה-12, כאשר הקהילה נקרעה בשנית. משום אובדנם של עשרות עילויים תורניים עם כל טבח שבוצע לאורך השנים איבדה העיר את חשיבותה בעיניי היהודים ונותרה שם סימבולי-נוסטלגי למקום אשר בו אי שם בעבר ישבו חכמים והתחבטו זה עם זה בסוגיות תלמודיות.

בשנות ה-40 של המאה ה-14 היו אלה "פרעות המוות השחור" שבישרו את קץ הישוב לתקופה ממושכה. בכל רחבי מערב אירופה נחשדו יהודים כי מרעילים בארות וכי בקנוניה נסתרת מאוזן הכנסייה מתכננים לקטול נוצרים בחשאי. אולם, עצם העובדה כי גם בקרב היהודים מתו לא מעט מבני הקהילה, לא עזרה לסתום את גולל השנאה שפקדה את הגרמנים ככלל, עוד מימי היכרות אבותיהם עם הכנסייה. פרעות אלה היו הגורם המכריע של יהודי אשכנז ככלל ומיינץ בפרט להגירתם למזרח אירופה, במיוחד אל פולין.

במשך הדורות התיישבו יהודים בעיר וגורשו באופן חוזר. אולם הקהילה מעולם לא שבה להיות אותה קהילה רבת מוניטין כמו במאה ה-11, אותה הנהיגו ענקי רוח כדוגמת רבינו גרשום, קלונימוס הזקן, מהר"ם מינץ, רבי משה הכהן ממגנצא, רבי יעקב בן יקר ועוד. אלה ועוד עשרות נכבדות של אישים היו מבעלי התוספות, פוסקים, פרשנים ופייטנים דגולים.

תקופת הרנסאסנס (המאה ה-16 והלאה) בישרה את בואם של יהודים נוספים לעיר, אם כי לא במספרים גבוהים, שכן הפיזור היהודי היה מותר בתקופה זו לכל רחבי גרמניה, וללא איסורים. עם בואה של האמנסיפציה במאה ה-19, התפצלה קהילת העיר לאורתודוקסים ורפורמים.

יצירת קשר

בעקבות החלטת הפרלמנט הגרמני משנת 2021, יוכלו מיליוני צאצאים של אזרחים / שוהים גרמניים לשעבר לקבל אזרחות גרמנית. זאת בין והם צאצאים לניצול או ניצולת שואה אשה. המשרד עוזר ליהודים וצאצאיהם מרחבי העולם להגיש בקשות ולעתור עבור דרכון גרמני ואוסטרי. משרדינו ממוקמים בירושלים ולב תל אביב.

תודה למר יהונתן גבריאלוב שסייע בכתיבת המאמר.