דלג לתוכן
Contact Us: 03-3724722 | 055-9781688 | [email protected]

הפרדת רשויות וחיזוק הרשות המחוקקת: החוק הנורבגי בישראל

Michael Decker
Michael Decker

ביום רביעי שעבר (07.07.21) אישרה הכנסת את תיקון 51 לחוק יסוד הכנסת, המכונה גם "החוק הנורבגי המורחב". החוק צפוי להשפיע משמעותית הן ישירות והן בעקיפין על מערכת החקיקה בישראל: לחלוקת התיקים בממשלה וכניסתם של חברי כנסת חדשים למליאה יש משקל רב באישורם או אי אישורם של חוקים חדשים, החלטה על תקנות, וקבלת החלטות בוועדות השונות של הכנסת.

הכנסת הישראלית היא אחת מבתי המחוקקים הדינמיים בעולם, לאור העובדה שחברי הכנסת מתחלפים במהירות הבזק, ובשל התדירות הגבוהה של מערכות הבחירות בשנים האחרונות. התיקון החדש לחוק יסוד הכנסת צפוי להגביר את מידת הדינמיות ולהוסיף לרשימה הארוכה של נבחרי הציבור ומקבלי ההחלטות עוד שמות רבים חדשים.

מה הוא בעצם "החוק הנורבגי"?

התיקון החדש לחוק יסוד הכנסת מאפשר לחברי כנסת שמונו לתפקידי שרים או סגני-שרים להתפטר ולפנות את מקומם במליאת הכנסת עבור הבאים אחריהם בתור במפלגה, בתנאי ושרים אלו אינם מהווים יותר מ50% מחברי הכנסת מטעם מפלגתם. כך נכנסו כבר 16 חברי כנסת חדשים לכותלי כנסת ישראל הנוכחית (הכנסת ה- 24) והחליפו את אלו שהתפטרו או פוטרו.

התחלת הסדר החדש הוא בתיקון מס' 42 לחוק יסוד הכנסת, בשנת 2015, שקבע שרק שר אחד מכל מפלגה רשאי להתפטר מתפקידו הח"כ ולאפשר לחבר כנסת אחד חדש "לרשת" את מושבו.

בשנת 2020 אושר תיקון מס' 49 לחוק היסוד, שבמסגרתו ניתנה האפשרות לממש את החוק הנורבגי באופן נרחב יותר ולהעניק אופציה לשליש סיעה לכל היותר, להתפטר ולפנות את מקומה לחברי כנסת חדשים.

Photo by Rafael Nir on Unsplash

החוק הנורבגי בישראל

בשנת 2019, בכנסת ה-21, מומש לראשונה "החוק הנורבגי הקטן" במדינת ישראל, במתכונתו המצומצמת. ארבעה שרים ושני סגני-שרים, כל אחד מהם ממפלגה שונה, התפטרו מתפקידם כחברי כנסת ופינו את מקומם לחברי הכנסת חדשים מטעם המפלגה שאליה השתייכו.

בכנסת ה-22, ה-23 ובעיקר בכנסת הנוכחית, מספר 24, מימוש החוק, שאושר כאמור בשנת 2020 במתכונתו הרחבה, התבטא בשינויים נרחבים בהרכב האנושי במליאת הכנסת, כאשר בכנסת ה-24 כמות הנשים הגיעה לכ-35 חברות כנסת, קרוב לשיא של הרכב המליאה שקדם לה.

על פי לשון החוק בתיקון "הפסקת חברות בכנסת של חבר כנסת המכהן כשר", אחד מהעקרונות הכי חשובים במדינה דמוקרטית הוא עיקרון הפרדת רשויות. ברגע שאדם מכהן גם כחברת כנסת וגם כשר, נוצר ניגוד עניינים באופן טבעי בין תפקידו כמחוקק ובין תפקידו כחבר ממשלה.

מה עומד מאחורי הצעת החוק?

מטרתו המוצהרת של החוק הנורבגי היא לחזק את הרשות המחוקקת, לשמור על הפרדת הרשויות ולמנוע מחברי הרשות המבצעת, קרי הממשלה, לכהן בו זמנית גם ברשות המחוקקת, הכנסת. חברי הכנסת שנכנסים למליאה מתוקף החוק אמורים לחזק את הרשות המחוקקת, לאור העובדה שמתוקף תפקידם הם חברי כנסת "בלבד",  דבר שיבטיח שהם ישימו את תפקידם כמחוקקים בראש סדרי העדיפויות. לעומת זאת, שרים המכהנים גם כחברי כנסת, עלולים לראות בתפקידם ברשות המחוקקת כתפקיד שולי, מה שעלול ליצור ניגוד עניינים. במקביל, החוק אמור לחזק גם את הרשות המבצעת, לאור העובדה ששרי הממשלה וסגניהם שהתפטרו מתפקידם כחברי כנסת, יוכלו להתמקד בתפקידם בממשלה.

התיקונים לחוק אמורים לסייע למימוש הדמוקרטיה ולשמור על עיקרון "איזונים ובלמים" באמצעות הפרדת הרשויות. החוק בא לידי ביטוי בחלוקה מיטבית של הסיעות בכנסת, בהשתתפות מירבית בהצבעות במליאה, ובשיפור וחיזוק מערכת המשפט במדינה, שהחוקים שבה יאושרו, או שלא יאושרו, ברוב אמיתי של חברי כנסת המייצג נאמנה את אזרחי ישראל.

מקור החוק

מהו החוק הנורבגי ולמה הוא נקרא כך? החוק מכונה "החוק הנורבגי", על אף שהוא ממומש בפועל גם בארצות נוספות, מכיוון שנורבגיה היתה המדינה הראשונה שבה נאסר על חברי פרלמנט לכהן גם כחברי מועצת המדינה, במאה ה-19.

כמו בנורבגיה, גם בישראל ניתנת האפשרות לשרים ולסגני שרים לחזור לתפקידם כחברי כנסת, במידה וסיימו את תפקידם ברשות המבצעת, בין אם פוטרו או התפטרו ממנה. בניגוד לישראל ונורבגיה, במדינות כמו צרפת והולנד, החוק הנורבגי מגביל את השרים המכהנים, והם לא יכולים לשוב להיות חברי פרלמנט באותו "מחזור" של בית הנבחרים.

היתרון במימוש החוק הנורבגי כפי שהוא בישראל, הוא בשימור יציבותה של הממשלה המכהנת באמצעות איזון בין הסיעות, שכן רק כאשר הממשלה יציבה יכול שר או סגן שר שהתפטר לשוב למליאה כחבר כנסת מן המניין, כאשר יוצא ממנה חבר הכנסת שנכנס במקומו.

המחלוקות סביב החוק

למימוש החוק הנורבגי יש השפעות פיננסיות נרחבות ועלויות כבדות. למעשה, החוק טומן בחובו הוצאות רבות למדינה. למשל, הקמת לשכות לשרים וסגני שרים שאינם משמשים כחברי כנסת הפכה למוקד עיקרי למחלוקת באשר לנחיצות החוק הנורבגי בישראל.

נוסף על כך, נוצרה סערה ציבורית סביב החוק, שכונה על ידי מתנגדיו "חוק הג'ובים", בשל הטענה שהוא נועד לכאורה "לנחם" חברי כנסת שלא נבחרו למליאת הכנסת, ולאפשר להם לכהן כחברי מליאה בכל זאת, ובכך לחזק בכך את הקואליציה באופן מלאכותי.

על מנת לסבר את האוזן, עלות החוק הנורבגי עבור כל שר שמתפטר ומוחלף על ידי חבר כנסת, מוערכת לא פחות מ-1.5 מיליון שקלים. תכפילו את זה בסביבות ה-18 שרים ותקבלו עלות אסטרונומית של למעלה מ-27 מיליון שקלים.

לדברי חבר הכנסת דוד אמסלם: "מדובר בממשלת פיסטוקים, שמפזרת 200 אלף שקל כל יום, על מנת שהשרים יוכלו לאכול פיסטוקים", עוד הוסיף בלגלוג: "הכניסו 30 עובדים זרים לכנסת, איזה בזבוז של כסף".

למרות המחלוקות והסערה סביב החוק, לחוק הנורבגי יש יתרון ברור: הוא מאפשר, דה פקטו, להציג גיוון אנושי בכנסת, בזכות השתתפות חברי כנסת חדשים, כאלה המשתייכים לכל קצוות הקשת של האוכלוסייה הישראלית, מגוונים את הרכב המליאה ומחזקים קבוצות כגון הקהילה הלהט"בית, נשים, אקטיביסטים חברתיים, שומרי מסורת ועוד.

החוק הנורבגי מאפשר להציג מליאה מגוונת, עשירה ולהעניק "פה" למיעוטים, קל וחומר כשבידי חבריה קיים כוח אמיתי לקבלת החלטות הנוגעות לחוקי המדינה, גיוון שכזה, עשוי להביע בצורה המיטבית את רצון העם, ולהביא לידי ביטוי את הדמוקרטיה הישראלית, באופן המייצג ביותר.

צרו קשר

  • ✓ Valid number ✕ Invalid number
  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

גלול כלפי מעלה