גירוש יהודי אנגליה

משרד עו"ד הגירה לאנגליה דקר, פקס, לוי ושות' מתמחה בתהליך הוצאת אזרחות אנגלית ומעניק שירות מקיף וטיפול יסודי תודות למומחים העובדים במשרדנו. במאמר זה אנו מעוניינים להציג חלק מההיסטוריה היהודית באנגליה, שהשפיעה לאורך שנים גם על הישוב היהודי באירופה. במאמר זה, עורך המתמחה בהשגת דרכון אירופאי ואו בריטי יסביר בנושא גירוש יהודי אנגליה וחיי היהודים באי.

עו"ד לקבלת אזרחות אנגלית

קבלת אזרחות אנגלית היא תהליך מתמשך, הדורש סבלנות, מקצועיות ויסודיות. משרדנו גאה לומר שלאורך שנים ארוכות, מומחינו סייעו ומסייעים לאלפי לקוחות מרוצים לקבל את הדרכון האנגלי הנחשק הטומן בחובו הטבות ייחודיות. הטבות כמו כניסה לארצות הברית ללא צורך בוויזה, זכות לחיות ולעבוד באי הבריטי, כמו גם להקים עסק, לבקר ללא צורך בוויזה ביותר מ-130 מדינות, שירותי בריאות בחינם, ועוד יתרונות כדאיים וייחודיים.

הגעת היהודים לאנגליה ולאי הבריטי

על אף שהממלכה המאוחדת מכילה את כמות היהודים החמישית בגודלה בעולם כיום (כ-300 אלף איש), ולמרות שיהודים רבים בה נהנים מפריווילגיות, מוניטין ועושר רב, בחלק ניכר מימי הביניים לא הורשו לחיות במדינה. זאת בגלל עלילות דם שהתעצמו והשניאו את היהודים בעיניי המקומיים, כמו גם מסעות צלב ואנטישמיות מובנת בחברה הנוצרית של ימי הביניים.

על-פי מקורות אנגליים, ישיבתם הראשונה והמתועדת של יהודים באנגליה קרתה בשנת 1066, כאשר הוזמנו על ידי ויליאם הכובש. ויליאם הכובש היה מנהיג נורמני (הנורמנים היו פולשים ויקינגים ממוצא דני) שכבש את אנגליה הסקסונית בשנה המצוינת. לאחר שהבטיח לעצמו את דרום האי הבריטי, חיפש להגדיל את הכלכלה של ממלכתו ולהבטיח צמיחה לאומית, אולם לא יכול היה לעשות זאת ללא מלווים בעלי ניסיון ומומחיות.

אליה וקוץ בה, באירופה של ימי הביניים מקצוע הלוואת הכספים נחשב היה למוקצה מחמת קרבתו לשטן ונאסר על נוצרים לעסוק בו. הסיבה הייתה כי על-פי הברית החדשה החשיב ישוע הנוצרי את הכסף למקור הרוע. משום כך, יהודים שנאסר עליהם להיות מעורבים במקצועות החופשיים והציבוריים ברוב הפעמים נאלצו להיות מלווים. לא פעם נרדפו והוצגו בקרב הציבור כסימן לחושך, רוע, "רוצחי האל" ותאבי בצע וממון.

אולם, כחלק מהאינטרס הכלכלי למנף את הממלכה, בחר ויליאם הראשון ביהודים כמלווים הרשמיים. שלושת אלפים יהודים בערך הגיעו מאזור נורמנדי שבצפון צרפת, ככל הנראה רובם מהעיר רוּאַן. במשך למעלה מ-200 שנים עסקו בנשך והלוואות ענק למלך ולאצילים שהחזיקו את כלכלת המדינה.

כאשר הגיעו הנורמנים לאנגליה הביאו איתם את המבנה הפיאודלי שמבוסס על ריבוד חברתי קיצוני, בו עשרות ומאות צמיתים כפופים לאדון יחיד. במסגרת זו, נחתמת עסקת מחויבות עם האדון שאחראי על נתינת אדמות או הון לצמית, ובתמורה לכך מספק לו האחרון שירותים מסוימים, לדוגמא חקלאיים, צבאיים וכד'.

מצב חברתי קבוע וממלכתי זה לא הוכפף על היהודים, ולמעשה עקב היותם "ציבור ממעמד מיוחס", נחשבו כ"ווסאלים של המלך".

בתאריך ה-18 ביולי שנת 1290 – באופן מפליא בדיוק בתשעה באב – שלח מלך אנגליה אדוארד הראשון הוראות מפורשות לשריפים שישבו בכל עיר אנגלית. ההוראות קבעו כי כל יהודי אנגליה חייבים לעזוב את הממלכה עד ה-1 בנובמבר של אותה שנה. הרשויות התירו להם לקחת את רכושם מלבד נכסי דלא ניידא או חפצים כבדים שקשה היה לשאת. הרכוש שהולאם הפך להון המלך וההלוואות שהעניקו לאלפי אדונים הוסבו לחובות לטובת הכתר. יהודים יצאו לצרפת, הולנד, גרמניה וספרד הקרובות. הממלכה האנגלית הפכה בעיניי היהודים לשם נרדף של רדיפה וקנאה דתית קיצונית ללא סובלנות ואנושיות.

במשך 365 שנים נאסר על היהודים להתגורר באנגליה. האדם אשר פעל ולחץ על הממשלה האנגלית במשך שנים לבטל את הצו היה היהודי ההולנדי ממוצא פורטוגלי מנשה בן-ישראל. היהודי המבריק שהיה פוליגלוט, רב פעלים, ואורח בארמונות שונים ופרלמנטים אירופיים, קידם את האינטרסים היהודיים במערב אירופה במשך שנים ארוכות. תודות לו נכנסו לאחר 365 שנים יהודים חזרה לממלכה האנגלית. זאת על אף שהצו אפילו כיום לא הוסר רשמית, אולם הייתה "הסכמה שבשתיקה" של חברי בית הנבחרים האנגלי ובראשם המדינאי אוליבר קְרוֹמְוֵול.

הוועידה נקראה "ועידת וַייטְהוֹל", ובה דנו הנוכחים בתהליך ההכרה של חידוש יישוב היהודים במדינה. כשלוש מאות יהודים ממוצא ספרדי הגיעו ראשונים לאחר ביטול הצו הלא רשמי אל לונדון ובריסטול. הקהילה הספרדית קיבלה אישור לישיבתה בשנת 1660, אך מהמלך, ולא מהפרלמנט. חלק מרובה מהספרדים היו סוחרים מצליחים. לקראת סוף המאה ה-17 החלו לזרום גם יהודים אשכנזים אל הממלכה המאוחדת.

מאז ועד היום עומדת אנגליה ובכלל בריטניה כאחד המעוזים היהודיים המשגשגים. אחת הסיבות היא, שבמשך הזמן בו נעדרו יהודים מלחיות בה לאורך מאות שנים, לא פיתחו רגשות שנאה בעיניי התושבים, ומשום כך לא פיתחו המקומיים דפוס אנטישמי או קסנופובי גבוה. כאשר הגיעו לא היה מצע אנטישמי מוכן במדינה וזו אחת הסיבות לעלייתם המיידית והצלחתם. יהדות זו הציבה שמונה עשר זוכי פרס נובל במדעים השונים, משפחות אצולה כדוגמת מונטיפיורי, מוֹנְטַגוּ, כדורי, ששון, אַליאנס, וולפסון, רוטשילד ועוד.

יחד עם זאת, פילוסופים יהודים לא מעטים הורו מהאוניברסיטאות בבריטניה, ביניהם ישעיהו ברלין, רוג'ר פֶּנְרוֹז, קרל פופר, ארנסט גֶלְנֵר וארתור קסטלר. פוליטיקאים ידועים כדוגמת הרברט סמואל, חיים וייצמן (נשיא הפדרציה הציונית בבריטניה ואחד מהגורמים המכריעים להנפקת הצהרת בלפור), בנג'מין ד'יזרעאלי, רוברט חלפון ועוד. נזכיר גם את אחד ממפתחי תיאורית הכלכלה החשובה בהיסטוריה – דוד ריקרדו. יהודי מומר זה נחשב כאחד מעשרת הכלכלנים המשפיעים בהיסטוריה.