אזרחות פורטוגלית ליוצאי רבאט

בחודש פברואר של שנת 2015 התפרסם חוק האזרחות הפורטוגלי, אשר דן בזכאותם של צאצאי מגורשי ספרד ופורטוגל, יהודים שמזוהים עדתית כ"ספרדים", לקבל דרכון פורטוגלי אירופי. משרדנו מתמחה בהשגת דרכון פורטוגלי לצאצאים אלו, כולל אזרחות פורטוגלית ליוצאי רבאט.

אז מה הקשר בין ספרדים לפורטוגל אתם שואלים? גירוש ספרד הותיר למעלה ממאה אלף פליטים יהודים במרחב הים התיכון. בסיבה זאת בחרו המונים להגר לפורטוגל השכנה מעצם קרבתה וחיי התרבות והכלכלה שנחשבו גבוהים בה.

כ-70 אלף יהודים ספרדים שמו פעמיהם אל פורטוגל. אך, רק 5 שנים מאוחר יותר נאלצו יחד עם היהודים המקומיים לעזוב את המדינה, לאחר פרסום צו גירוש מארמון המלוכה הפורטוגלי – בדומה לספרדי.

כמו בגירוש ספרד בו החליטו בערך כעשרים וחמישה אלף יהודים להגר למרוקו השכנה, גם לאחר גירוש פורטוגל המונים ירדו למרוקו. שם הקימו קהילות משגשגות וגדולות ששימרו את המסורות הספרדיות מאות שנים עד עלייתן ארצה.

אחת הערים שהכילה מספר גבוה של יהודים ספרדים הייתה עיר הנמל הקטנה רבאט, שבתחילת המאה ה-20 הפכה לבירת המדינה (כאשר הפכה מרוקו לפרוטקטורט – מדינת חסות – של צרפת). בשנות ה-40 של המאה הקודמת מספר יהודי הקהילה נאמד בכ-12 אלף נפש, כאשר בני הקהילה נושאים איתם מסורות ספרדיות יחד עם שמות משפחה ספרדיים ומאפיינים תרבותיים נוספים מהאי האיברי, מאפיינים ייחודיים שהגיעו עם אבותיהם לאחר גירושי ספרד ופורטוגל. למעלה מכך, משום ההתמזגות שחלה בין יהודי העיר במשך מאות שנים, באופן כולל נחשבים כגוש אחד של שלוחה ספרדית אקסקלוסיבית.

מגורשי ספרד במרוקו

הקהילות היהודיות במרוקו היו יוצאות דופן מבחינת גודלן ותרבותן התוססת. לשני מרכיבים אלו תרמו מגורשי ספרד ופורטוגל שהגיעו במספרים עצומים לאחר הגירוש, ועזרו ליישב עיירות חדשות, לבנות ערים הרוסות והקפיצו את הכלכלה המקומית בהן. זאת אחת הסיבות שגם כאשר הגיעו והמדינה המרוקאית הייתה תחת משבר רעב, השליטים המקומיים לא גירשו אותם, תודות למוניטין שצברו כסוחרים דגולים.

על מנת לקדם עסק כלכלי בימי הביניים, נדרשו היזמים לפתח רשת מנהל עסקית אשר תייצא ותייבא מוצרים למיניהם דרך הים. מוצרים כמו תמרים, סוכר, פשתן, עורות עזים, וקס, צבעים, נוצות בת יענה, אבקת זהב ואפילו עבדים. כאשר הגיעו מגורשי ספרד למרוקו, תפסו באופן כמעט בלעדי את מעמד הסוחרים, ועם השנים הפכו את המדינה למרכז מסחר פורה תודות לקשרי שיווק עם אחיהם הספרדים במדינות שונות. מדינות כמו איטליה, מצרים, טורקיה, הולנד וצרפת. בנוגע למרוקו, הפכו אותה ליצואנית הסוכר הגדולה בעולם.

הקהילה היהודית ברבאט

אחת הערים המשגשגות ביותר מבחינת הישוב היהודי ובכלל הייתה רבאט. על אף ובזמן הגעתם נחשבה לעיר נמל יחסית קטנה וזנוחה, נעשתה מרכז מסחרי חשוב במרוקו, כמו גם מוקד משיכה ותחנת עגינה לפיראטים. שודדי הים שדדו ספינות סחר ספרדיות שבאו לפרוק את סחורתם מאמריקה ובמיוחד מהודו אל מדינת האם. למעשה בשנים הללו 1492-1800, בהן הייתה ספרד מעצמת העל בעולם, רכשה אויבים מכל עבר.

תחילה היו אלה היהודים שרחשו שנאה אדירה למעצמה על שעוללה לאבותיהם במשך מאות שנים. על הטביחות שגרמה הכנסייה ואנשיה בספרד, על המרות הדת הכפויות, חטיפות הילדים וטבילתם לנצרות, על החוקים המפלים שנחקקו בנוגע לתורת הגזע לראשונה, בה נקבע המושג "טוהר הדם", שציין כי נוצרי ספרדי אמיתי הוא רק מי שדמו חוזר אחורה לשושלת הנוצרית האיברית העתיקה.

משום כך, לא אחת עמדו יהודי ספרד בתפוצות שותפים באיגודים פיראטים עצמאיים או תחת שליטים שונים כנגד האיום הספרדי. לדוגמא, האחים יוסף ובנימין כהן שחיו ברבאט העמידו להולנדים שדוכאו באכזריות על ידי המונרכיה הספרדית אמצעי לחימה ואבק שריפה במאה ה-17, שאיתם יכלו להדוף את הפולש הספרדי.

חלק מהיהודים עסקו בפיראטיות במטרה ללכוד שבויים נוצרים על מנת לזכות בכופר נפש גבוה. אחרים עסקו בשוד ימי על מנת למכור את השלל שהועלה בשוק החופשי, וכך למעשה הקימו עסק שלם של מוצרים גנובים שעמדו למכירה לכל דורש.

להבדיל מארצות המזרח בהן ההשתלבות של היהודים המקומיים בחיים הספרדיים הייתה תהליך איטי עד שקיבלו עליהם את מנהגי ספרד באופן מוחלט, במרוקו היה זה תהליך של שנתיים עד שתקנות חכמי קסטיליה עברו בעיר פאס והתקבלו ברוב בתי היהודים. פה ושם היו עדיין קהילות שביקשו לשמור על האותנטיות של אבותיהם המרוקאים, אך מדובר בערך בתקופה של שני דורות בסך הכל.

ניתן לראות על פי מפקדי אוכלוסין לא רשמיים שנערכו ברבאט, כי שמות משפחה ספרדיים שנשאו יהודי העיר היו שמות מקוריים מספרד. הנה למשל כמה שמות: בירדוגו, ממן, די אווילה, אנקווה, מונסונגו, מלכה, אילוז, עטר, צבאח, סנטיאגו ועוד.

חיי היומיום של מגורשי ספרד ברבאט

על אף והעיר רבאט נודעה במאה ה-12 כעיר של מרכז תורה ובייחוד קבלה, יהודי ספרד החיו את הישוב בעיר עם הגעתם במאה ה-16 (למעשה נכנסו אל העיר כמה עשרות שנים לאחר הגירוש). במאה הנזכרת החליטו הרשויות לחבר את העיר יחד עם סָלֵא השכנה שבדומה הפכה למוקד פיננסי מרכזי של מרוקו. השילוב בו הייתה רבאט מוקד משיכה של פיראטים לא מעטים שחשקו להניח את ידיהם על האוצרות הספרדיים השתלב מעולה עם עיר התעשייה סלא. כך הגיעו למרכולים ולשווקים מוצרים יקרים ובעקבותיהם גם בעלי עסקים רבים שהשקיעו בעיר החדשה – רבאט סלא. הרשויות המקומיות לא החרימו את הפיראטים, כיוון וידעו עד כמה חשובה עבודתם של אלה בהחלשת המעצמה הספרדית ודלדול הונה הכביר.

הקהילה הייתה בעלת כוח פוליטי וכלכלי. בשל הונם של חברי הקהילה היו מקורבים למלך ולרשויות ושימשו כדיפלומטים, בנקאים, נגידים, מתרגמים ומזכירים בכירים. ביניהם היו יצחק פלאג'י, משה סנטיאגו, משה בן עטר ועוד. אלה ואחרים היו מעורבים בעסקאות ענק שתמכו פיננסית במלכים המקומיים, עזרו לקדם יחסים דיפלומטיים עם מדינות אירופה כמו הולנד ואנגליה והיו ממונים על ההון הממלכתי. זו בעצם אחת הסיבות לעלייתה של קהילת רבאט במאתיים השנים הראשונות להגעתה לעיר. קרבה למלך באמצעות קשרי שדלנות וקידום האינטרסים היהודיים היו נפוצים בין יהודייה. וזה למעשה היה דבר שקידם את הישוב היהודי בעיר כולה. אחד מהיהודים המפורסמים היה פיראט יוצא דופן בשם שמואל פלאג'י. זה עבד בחסות בית המלוכה ההולנדי ששכר את שירותיו כנגד הקונקיסטדורים הספרדיים.

ירידת קרנה של העיר במאה ה-18

כאשר חדלה הפעילות הפיראטית בעיר בסוף המאה ה-18 החלה שקיעתה. זאת גם בשל רעידת אדמה עוצמתית שהכתה בעיר וגרמה לאובדן רחב של חיים ורכוש, שבעקבותיה הגיע רעב כבד. הרעב גבה את חייהם של שני שליש מתושבי העיר בשנת 1799. זו הייתה הנקודה שהחלישה את הקהילה, אולם עד מהרה היא שוקמה.

בתחילת המאה ה-19, הקים הסולטן מוּלַאִי סולימן את המֵלָאח הראשון בעיר. מלאח היה מעין גטו בסגנון מרוקאי שנבנה בערים השונות לתושבים היהודים – למעשה היה הרובע היהודי שסביבו נבנתה חומה אבנים בצורה. יצירת המלאח באופן טבעי הגבילה את היהודים ודחקה אותם לפינה נידחת. בעקבות כך, לא מעט מהשכבה המשכילה המירה את דתה על מנת שלא לעזוב את בתיהם המפוארים מחוץ למלאח. בשנה זו מוערך מספר היהודים בכאלפיים נפשות.

לקראת סופה של המאה ה-19, ירד קרנה של העיר מפאת עלייתה של קזבלנקה, שמאותו הרגע הייתה מוקד המשיכה העיקרי של עשרות אלפי יהודים. אלה הגיעו לנהל בה עסקים ובטח לחיות בה עם משפחותיהם. למרות שקיעתה של העיר, תודות למדע האירופי ולרפואה שבאה בעקבותיו החלה האוכלוסייה היהודית להתרבות עד שבשנות ה-40 של המאה ה-20 עמד מספרה על כ-12 אלף איש.

היום, יוצאי הקהילה מזוהים על ידי הרשויות הפורטוגליות כצאצאים של מגורשי ספרד ופורטוגל שהגיעו לחופי מרוקו לקראת סוף המאה ה-15. יש לציין שבכל הנוגע ליהודי העיר אין חיוב לספק שם משפחה בעל שיוך ספרד/פורטוגלי מקורי. זה מכיוון וידוע אצל הרשויות המוסמכות על אישור הבקשות, כי יהודי העיר הם למעשה נצרים של יהדות האי האיברי ששמרו על מנהגי אבותיהם באופן ייחודי למעלה מחמש מאות שנים, ואף של דבר עד היום.

צרו קשר

משרדינו שבאזור המרכז וירושלים מתמחים בהסדרת אזרחות פורטוגלית ליהודי מרוקו. אם גם אתם צאצאים של יוצאי בירת מרוקו, אתם ככל הנראה זכאים לדרכון אירופי חלומי. קבלת דרכון פורטוגלי משמעה קבלת זכויות אינספור, כמו למשל מגורים, לימודים, ותעסוקה בכל מדינות האיחוד האירופי, פטור מוויזה לארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, והיתר כניסה למדינות אטרקטיביות כדוגמת קטאר, קובה, אינדונזיה ועוד.