שלילת אזרחות ישראלית לאחר שלושה עשורים?
בית המשפט פסק נגד משרד הפנים בעניין שלילת אזרחות ישראלית שהושגה בתואנות שווא.
בעת שצפה באנשים הקרובים אליו עולים לישראל במהלך שנות ה-90, החליט "מקס" (שם בדוי) שהוא רוצה ללכת בעקבותיהם. בניגוד לחבריו הקרובים, מקס לא היה יהודי, ולכן לא היה זכאי לעלות לארץ. למרות זאת, הוא עלה לישראל בשנת 1990, לאחר שהצליח למחוק מתעודת הלידה את דתה המקורית של אימו ולהחליף אותה במילה "יהודיה".
מהי עלייה?
חוק השבות מאפשר לכל אדם שהוא יהודי ו/או ממוצא יהודי לקבל אזרחות ישראלית, תהליך המכונה גם עלייה. כל אדם שנולד להורה/סב יהודי רשאי להגר לישראל בקלות, בתנאי שיש הוכחות ומסמכים מספקים המעידים על מוצאו היהודי.
העלייה של מקס
בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כמיליון אנשים עלו לישראל מרוסיה, אוקראינה ומדינות אחרות בברית המועצות לשעבר, ולכן התהליך הואץ כדי לטפל במספר הגדול של בקשות האזרחות. התיעוד והמסמכים של העולים לא נבדקו בזהירות רבה. במהלך השנים הבאות, המשיכה נתיב (מחלקה במשרד הפנים שאמונה על בדיקת תיעוד ממדינות חבר העמים) לבחון את התיעוד של כל עולה, על מנת להבטיח את הלגיטימיות של הבקשה. במהלך תהליך זה, הם הבחינו בבעיה בתיעוד שסיפק מקס.
בשנת 1992 נקרא מקס לראיון רשמי במשרד הפנים, שם הודה מיד במעשה זיוף מסמכים כדי לעלות לארץ. בעת קבלת אזרחות ישראלית ניתן לאדם דרכון וכן תעודת זהות ישראלית. תעודת הזהות כוללת, בין היתר, שם, תאריך לידה, לאום ודת. זמן קצר לאחר ההודאה של מקס, הורה המשרד לשנות את הסטטוס בתעודת הזהות שלו. הלאום שלו הוחלף לרוסי, ולפי בקשתו, דתו נותרה ריקה, כיוון שלא השתייך לעדה דתית כלשהי. לאחר מכן הודיעו נציגי המשרד, כי יפעלו לשלול את האזרחות שהושגה בכזב על ידי מקס.
אשרת נישואין
18 שנים חלפו ללא כל הודעה מהמשרד, ומקס המשיך בשגרת חייו בישראל. במהלך תקופה זו, מקס התאהב באישה אמריקאית לא יהודיה בשם ג'ניפר. בני הזוג החליטו שהם רוצים להמשיך את חייהם בישראל, אבל ג'ניפר לא הייתה זכאית לעשות עלייה, מכיוון שהיא לא יהודיה.
על פי החוק, אדם שאינו יהודי יכול לקבל אזרחות ישראלית באמצעות הליך הסדרת מעמד לבן זוג זר. הליך זה מכונה "ההליך המדורג", שכן בן הזוג אינו מקבל את הזכות למעמד מוחלט באופן מיידי. בדרך כלל, יש המתנה של חמש שנים, עם סדרה של אשרות לאישור לאורך הדרך. במהלך תהליך ההערכה, רשאי בן הזוג להתגורר באופן זמני במדינת ישראל. תחילה ניתנת אשרת עבודה לחצי שנה ולאחריה אשרת שהייה זמנית A-5 שתקפה לשנה. כאשר בן הזוג עובר את תהליך ההערכה ניתן להאריך את האשרה. הדבר מצריך נוכחות פיזית במדינת ישראל באותה עת, טפסי בקשה מלאים וחתומים ועוד דרישות נוספות. לאחר סיום ההערכה יתחיל בן הזוג בתהליך התאזרחות, שלרוב אורך כארבע שנים.
בשל דיני המשפחה החלים בישראל על פי הדין הדתי, מקס וג'ניפר לא הורשו להינשא כחוק בישראל. הם נאלצו לנסוע לקפריסין כדי להינשא כדין. לאחר שהוגשו כל המסמכים הנדרשים על מנת להשלים את התהליך, מקס וג'ניפר זומנו לראיון, במסגרתו הוטח במקס כי היה צריך לשלול את אזרחותו שנים רבות קודם לכן. לאחר מכן הודיע משרד הפנים לבני הזוג שג'ניפר אינה זכאית לאשרת נישואין, מכיוון שאזרחותו של מקס נמצאת בבירור.
סעיף 11 לחוק הלאום והגנות אחרות
בשנת 2011, עו"ד יהושע פקס, ממשרד עורכי הדין דקר, פקס, לוי, רוזנברג החל לייצג את מקס. בין השנים 2011 ל-2021, משרד הפנים הזמין את מקס לסדרת ראיונות, שבכולם הוא מסר את אותה תגובה, והודה במעשיו השגויים של זיוף התיעוד הדרוש לעלייה. לאחר כל ראיון, משרד הפנים השיב כי אזרחותו של מקס תישלל בקרוב, אך הדבר לא קרה במשך למעלה מעשר שנים. לפי סעיף 11 לחוק הלאום, במקרה בו אזרח קיבל מעמד של אזרחות בכזב, השר רשאי לשלול את אזרחותו תוך שלוש שנים. כאן, המקרה של מקס נמשך כשלושים שנה עד שהוגש ערעורו לבית המשפט המחוזי. ההגנה טענה, כי העיכוב היה בלתי מתקבל על הדעת ושבמהלך 30 השנים שחלפו הפכה ישראל לביתו היחיד של מקס. לא נותרו לו קשרי משפחה או חברים ברוסיה, והוא וויתר על אזרחותו הרוסית כשעלה לארץ. אם ישראל הייתה שוללת את אזרחותו, מקס היה נותר חסר אזרחות. מעבר לסוגיה המוסרית הכרוכה בכך, ישראל חתומה על אמנות בינלאומיות שמטרתן לצמצם את מספרם של חסרי האזרחות בעולם.
משרד הפנים טען שבכוחו לבטל את אזרחותו של מקס, שכן זכותה של מדינת ישראל להגן על גבולותיה מפני שקרנים ועבריינים. באופן עקרוני, מקס מעולם לא היה זכאי לאזרחות ישראלית, ולכן לא הייתה סיבה להעניק לו אותה. מנגד, ההגנה טענה, כי לכל אדם יש זכות להליך הוגן, אשר הופרה בנסיבות המקרה שכן אזרחותו של מקס לא נשללה במהלך שלושים השנים האחרונות. השיהוי כתוצאה מחוסר המוטיבציה ו/או המשאבים של המדינה עמד בלב הדיון, שכן הוא עלול היה להוביל למצב של היעדר אזרחות של מקס. מכיוון שלא ננקטה כל פעולה נגדו, מקס הצליח לעבוד ברציפות ולחיות אורח חיים ישראלי ללא בעיות. אם אזרחותו של מקס תישלל כעת, בהתקרבותו לגיל הפרישה, הוא יפסיד את ההטבות שמקבלים אזרחים ישראלים אחרים בשלב זה של חייהם.
עורכי הדין של משרד הפנים ניסו לטעון, שלמשרד נודע רק לאחרונה על הזיוף וזו הסיבה לכך שלא ננקטו צעדים מוקדם יותר. עם זאת, השופט ציין, כי המשרד בוודאי ידע מאז 1992, שכן פרטי הזיהוי הישראליים של מקס שונו לאחר גילוי הזיוף של מסמכיו. ברור שהם היו מודעים לחלוטין לכך שמקס לא כשיר לעלייה באופן חוקי, אבל נמנעו מהנושא במשך כמעט שלושה עשורים. זהו מקרה ייחודי ביותר שתקף רק לתרחיש המסוים המתואר לעיל, ולא ניתן להקיש ממנו על ענייני הגירה לישראל.
תוצאה
לאור ההגנות שהוצגו בבית המשפט, המדינה החליטה לבטל את התיק כדי למנוע השלכות נוספות. אמנם, אין זה שגרתי שמשרד הפנים יעניק אזרחות לאדם שזייף תיעוד לצרכי עלייה, אך בהתחשב בנסיבות המקרה והיעדר הליך הוגן ולוח זמנים סביר בתיק זה, בית המשפט הכיר בזכותו של מקס לחיות את החיים שביסס לעצמו בשלושת העשורים האחרונים.
:
: