פרשנות תכליתית לצוואה מאפשרת לשופט לקבוע את כוונת המצווה במידה ויש מחלוקת לגביה. עורך דין המתמחה בכתיבת צוואות ינסה לנסח באופן חד משמעי את כוונת משאיר העיזבון בצוואה עצמה. אבל אין דבר אשר יכול למנוע מיורש או בעל עניין לערער על הצוואה על מנת לקבל חלק גדול יותר בעיזבון.

השאלה המתבקשת – כיצד מפרשים את כוונת המצווה? האדם כבר אינו בחיים, ואין אפשרות לשאול אותו למה כוונתו מעבר למילים שנותרו על הדף. מה קורה כאשר לשון הצוואה אינה מספקת בשביל לענות בוודאות "למה התכוון המשורר"? עד כמה חייב בית הדין להיצמד ללשון הצוואה על מנת להבין כוונה זו? לשאלות אלו יענה עורך הדין מיכאל דקר, אשר יסביר כיצד נותנים השופטים בבית המשפט פרשנות תכליתית לצוואה בדיני הירושה של ישראל.

מאיפה בא המונח "פרשנות תכליתית לצוואה"?

פרשנות תכליתית לצוואהבמאמר זה, המונח מתייחס בעיקר לנימוקיו של נשיא בית המשפט העליון בזמנו, אהרון ברק, בתגובה לע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי. בדחייתו את הערר, הרחיב השופט ברק ותיאר שני סוגי פרשנות לצוואה – פרשנות במובן הצר, לעומת פרשנות במובן הרחב. שני צורות הפרשנות מנסות למצוא את הצורה הטובה ביותר לקיים את רצונו של המצווה במידה ויש מחלוקת.

פרשנות במובן הצר מבוססת על סעיף 54 לחוק הירושה, ומעגנת את הבנת הצוואה בעיקר בשפת הצוואה. כשמפרשים צוואה לפי הפרשנות הצרה, נדרשים לנסיבות חיצוניות לצוואה אשר יעידו על רצון המנוח רק במצבים יוצאי דופן במיוחד. פרשנות זו ידועה גם כפרשנות דו-שלבית. השלב הראשון הוא פירוש לשון הצוואה. ברוב המוחלט של המקרים יש להסתפק בשלב זה ולא לעבור לנסיבות חיצוניות או כוונת המנוח מעבר ללשון הצוואה.

מאידך, פרשנות במובן הרחב מאפשרת מצבים בהם, לשיטתו של הנשיא ברק, יכול השופט לחרוג מלשון הצוואה על מנת למלא את רצון המנוח.
בין מצבים היפותטיים אלו נכללו, בין היתר: תיקון טעות, השלמת חסר, ביצוע בקירוב וביצוע בתחליף.

לפרשנות הרחבה, אשר מעדיפה את ה"רוח" של רצון המנוח על פני ה"גוף" של לשון הצוואה, קוראים בעגה המשפטית "פרשנות תכליתית לצוואה". צורת פרשנות זו נקראת גם "פרשנות חד-שלבית".
לפי גישה זו, הידרשות לנסיבות חיצוניות או הבנת כוונת המחבר מכל מקור אמין מעבר ללשון הצוואה אינה שלב נפרד הדורש נסיבות יוצאות דופן.

ראשית דבר – מה היו נסיבות פס"ד טלמצ'יו?

במקרה דנן, המנוחה רצתה להשתמש בצוואתה על מנת להקים הקדש ציבורי, מלגות ליתומי צה"ל. היא קבעה שהכספים אשר נמצאים בבנק לאומי לישראל, סניף ארלוזורוב תל-אביב (פינת דיזינגוף), ישמשו למטרה זו. שאר הכספים בעיזבון נועדו לידי היורשים.

לפני מותה, המצווה העבירה את הכספים לסניף אחר של בנק לאומי, מבלי לשנות את הוראות הצוואה. בקריאה מילולית של לשון הצוואה, ניתן היה להבין (כפי שהבינה איזבל טלמצ'יו, העוררת) כי כספים אלו כבר אינם מיועדים להקמת העיזבון.

כיצד הגיע ערר טלמצ'יו לבית המשפט העליון?

בית המשפט האזורי דחה את טענת העוררת על בסיס סעיף 54 לחוק הירושה. החוק אומר: "מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה – כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות". במקרה זה, מלשון הצוואה השתמע כי ברצון המנוחה היה להשתמש בכספים לצורך הקמת מלגות.

מחד, ניתן להבין כי הפירוט בצוואה המציין כי מדובר בכספים בחשבון בנק ספציפי, מטרתו דיוק וקלות הבנה על אלו כספים מדובר. אין הכוונה למגבלה אשר אינה נותנת אפשרות להשתמש בכספים ברגע שעברו לחשבון אחר. בנוסף, מובן מעליו שבמידה והייתה המנוחה משנה את דעתה בנוגע להקמת המלגות, הייתה משנה את צוואתה. העברת הכספים לחשבון אחר אינה הצורה לשנות את הוראות הצוואה, לא מבחינת החוק ולא מבחינת השכל הישר.

עם זאת, העוררת לא הסכימה עם שיפוט זה, והמשיכה בערר לבית המשפט העליון.

השופט אהרון ברק מציג את שיטתו – פרשנות תכליתית לצוואה מעבר ללשון הצוואה ככתוב

כאמור לעיל, בית המשפט העליון דחה את הערר. עם זאת, כבוד הנשיא אהרון ברק הפליג בנימוקיו ותיאר מספר מצבים בהם למפרש הצוואה ישנה הסמכות לחרוג מעבר לגבולות לשון הצוואה על מנת למלא אחר הבנתו את רצון המצווה. נימוקים אלו צוטטו בהרחבה והפכו לתקדים לפירוש תכליתי של צוואה בישראל במשך עשורים.

עם זאת, יש לציין ששופט העליון יורם דנציגר, לשם דוגמא, מסתייג מגישה זו. לשיטתו, פרשנות צריכה על פי רוב להיות מוגבלת על ידי שפת הצוואה. דיון משפטי זה טרם יושב, ואנו מציגים במאמר זה עמדה אחת. עמדה בעלת השפעה רבה, אך לא היחידה.

דוגמאות לפרשנות תכליתית לצוואה:

הדוגמאות התאורטיות אשר הציג אהרון ברק (תוך הדגשת אמונתו שלא מדובר ברשימה ממצה) צוטטו ונוסחו מחדש ללא סוף בדיונים בנושא פרשנות צוואה. יש לזכור כי החלק החשוב, לפי שיטתו של ברק, הוא ה"נשמה" של הגשמת רצון המצווה, ולא ה"גוף" של לשון הצוואה.

ראשית, הדגש כי יש לפרש את הצוואה והוראותיה תוך הבנת הניסוח או הלקסיקון של המצווה. במידה ואדם קורא לאשתו "אימא" (דבר הנפוץ בקרב חוגים שמרניים בארצות הברית, לשם דוגמא) אז המפרש צריך להיות פתוח לאפשרות שפריט מסוים צווה לאשתו של המנוח, ולא לאמו. כך גם במידה והמנוח קורא לדירתו בבית מגורים "הבית" או אף "המבצר", או למרתף היין "הספרייה" אין הדבר אמור לצור בלבול, בתנאי ובידי המפרש מקור אמין למונחים בהם השתמש המנוח בחיי היום יום.

מקרים ספציפיים בהם פרשנות תכליתית לצוואה חורגת מלשון הצוואה:

  1. תיקון לשון הצוואה בשל טעות שנפלה בה;
  2. השלמת חסר (לאקונה) בצוואה;
  3. הגשמת אומד דעת המצווה "בקירוב"
  4. הגשמת אומד דעת המצווה בדרך של "תחליף".

למה הכוונה בכל אחד מאלו?

  • טעות בצוואה כוונתה "פער בין המציאות האובייקטיבית לבין תפישתה הסובייקטיבית אצל המצווה". בצוואה כתוב "א" למרות שהמצווה התכוון ל "ב" ולפרשן ידוע הדבר בוודאות. במקרה זה, ניתן לפרש את הצוואה כאילו כתוב בה "ב". במידה ולא ניתן לקבוע למה היה מתכוון המצווה ללא הטעות, הצוואה בטלה.
  • השלמת חוסר מתבצעת במקרה "פער בין המציאות הסובייקטיבית של המצווה לבין ביטויה בלשון הצוואה". כאמור בסעיף 32 לחוק הירושה: "נפלה בצוואה טעות-סופר או טעות בתיאורו של אדם או של נכס, בתאריך, במספר, בחשבון או כיוצא באלה, ואפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה, יתקן את הטעות הרשם לענייני ירושה, או בית המשפט כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א'". במידה ו"כוונתו האמיתית של המצווה התבהרה כראוי לשופט" הוא יכול לתת מובן לצוואה שאין לו אחיזה בלשון הצוואה, אבל מגשים את רצונו של הנפטר.
  • הגשמת רצון המצווה "בקירוב" מתרחשת כאשר המצווה הביא את רצונו נכונה ובצורה ברורה, אבל מכורח הנסיבות לא ניתן להגשימו. נפטר היורש ללא יורשים משלו, נסגר המלכ"ר אשר אמור היה לקבל תרומה מהעיזבון. במקרה זה, ניתן (לשם דוגמא) לתרום תרומה שווה למוסד צדקה קיים הפועל לאותן מטרות כמו המלכ"ר אשר היה אמור לקבל את התרומה המקורית.
  • הגשמת רצון המצווה בתחליף דומה להגשמה בקירוב. מדובר בתחליף ספציפי, על בסיס הליך העברת בעלות אחריו ניתן לעקוב בבירור. "הורתה המצווה כי בנה יזכה בדירה המצויה ברחוב פלוני. לאחר עריכת הצוואה – ובלא שחל כל שינוי ברצונה – מכרה המצווה את הדירה ורכשה בדמי הפדיון דירה ברחוב אלמוני. נפסק כי בנה יורש את הדירה ברחוב אלמוני".

צרו קשר עם מומחי דיני ירושה בישראל

משרד עורכי הדין בירושלים ובפתח תקווה, כהן, דקר, פקס, ברוש, מתמחה בדיני ירושה וצוואות בישראל. צרו קשר לקבלת עצה ועזרה משפטית על מנת לוודא שרצונכם האחרון יובן כהלכה ויוצא לפועל.

פרשנות תכליתית לצוואה

:03-3724722

        055-9781688

 : office@lawoffice.org.il