פסיקה תקדימית לגבי הכרה של גיורים אלטרנטיביים בישראל
לפני מספר ימים פרסם בג"צ בפסיקה דרמטית לפיה העוברים גיור אלטרנטיבי רפורמי או קונסרבטיבי בארץ יוכרו בארץ כיהודים וחוק השבות יוחל עליהם.
פסיקת בג"ץ למעשה מאפשרת הכרה בגיורים אלטרנטיביים בישראל שנערכו בארץ ואינם מוגדרים כגיורים אורתודוכסים
העתירות, שהוגשו לפני 15 שנה של אנשים שעברו גיור בקהילה קונסרבטיבית ורפורמית בארץ, התקבלו בדעת רוב. העותרים דרשו ומסמנות הכרה בגיורים רפורמיים ו.קונסרבטיביים שנערכו בארץ והחלת המעמד שמקנה להם חוק השבות.
חשוב לציין, כי השופטים הדגישו כי הכרעתם תקפה לשאלה האזרחית-ציבורית של מעמד המוקנה לעותרים מכח חוק השבות ואין הם דנים בשאלה הדתית, מי הוא יהודי.
הכרה בגיורים אלטרנטיביים שנערכו בארץ
לפני פסק הדין הנוכחי הכיר שר הפנים בגיורים שעורכות קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות בחו"ל והמתגיירים בקהילות אלה יכלו לעלות לישראל מכוח חוק השבות. פסק הדין קבע שגם אם הגיור נעשה בישראל יוכלו המתגיירים לקבל אזרחות מכוח חוק השבות.
השופטים הסבירו כי למרות שהמתינו למחוקק מעל 15 שנה, הדבר לא הועיל והיות והדבר משפיע על זכויות ומעמד של העותרים ורבים שכמותם לא היה מנוס מהכרעה שיפוטית בנושא.
ההחלטה התקבלה ברוב דעות בה תמכו 8 שופטי העליון – הנשיאה אסתר חיות, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, יצחק עמית, דפנה ברק ארז, ג'ורג' קרא, ענת ברון ודוד מינץ כנגד דעתו החולקת של השופט נעם סולברג שהסכים עם ההחלטה אך סבר שיש להשהות את מועד כניסת פסק הדין ב-12 חודשים מיום כינונה של הממשלה הבאה.
בתשובת שר הפנים לעתירות לא התקבלה תשובה לגופן והוא אף לא טען כי קיים שוני מהותי בין הגיור האורתודוכסי הממלכתי לבין גיור שנעשה אף הוא בישראל בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות. יתרה מכך, לעניין חוק השבות שר הפנים מכיר זה מכבר בגיורים שעורכות קהילות אלה בחו"ל.
השופטים ציינו עוד בהחלטתם כי הקהילות הלא-אורתודוכסיות שבהן התגיירו העותרים הן קהילות מבוססות בישראל, בעלות זהות יהודית ומסגרות קבועות של ניהול קהילתי: "הליך הגיור בהן נעשה על ידי גוף דתי שהוסמך לכך בקהילה שאותה הוא משרת, בהתאם לאמות-מידה קבועות. קהילות אלו, כפי שכבר נפסק, הן 'חלק מהזרמים המרכזיים של היהדות בעולם'… כל עוד לא קבע המחוקק אחרת, יש להכיר כיהודים לעניין חוק השבות במי שהתגיירו בקהילה רפורמית או קונסרבטיבית בישראל". בית המשפט הדגיש כי אין בהחלטתו כדי למנוע מן הכנסת לצקת בעתיד תוכן נוסף או אחר למושג הגיור בחוק השבות.
נשיאת ביהמ"ש העליון השופטת אסתר חיות אמרה כי :" תכליתו של חוק השבות היא לעודד כל יהודי – בין שהוא יהודי מלידה ובין שבחר להצטרף לעם היהודי באמצעות גיור – לעלות לישראל ולהשתקע בה. מבחן הקהילה היהודית המוכרת מגשים תכלית זו, ובד בבד הוא מהווה מבחן אובייקטיבי של הכרה ציבורית בהליך הגיור כך שיובטח שמדובר בהכרה שיוונית המתמקדת בקהילה, ולא במקום הגיאוגרפי שבו עבר הגר את הליך הגיור".
בנימוקיה, השופטת דפנה ברק קבעה כי "השאלה 'מיהו יהודי שהתגייר' לעניין חוק השבות שהונחה לפתחנו ושנדרשנו להכריע בה, איננה שאלה דתית, כי אם שאלה אזרחית-ציבורית".
השופטת ברון קבעה: "המענה לשאלה זו בחיוב מתבקש מהכרעות קודמות שיצאו מלפני בית משפט זה, שם נקבע כי אין לרבנות הראשית מונופול על הכרה במי שעבר הליך גיור כ"יהודי" במשמעות חוק השבות. לא נמצא בטיעוני המשיב לפנינו טעם מבורר לכך שיהא דין שונה למי שמשתייך לקהילה הקונסרבטיבית או הרפורמית, בתנאי שעבר בישראל הליך גיור מסודר בקהילה יהודית מוכרת".
היסטוריה של הימנעות
חוק השבות שחוקק זמן קצר לאחר קום המדינה ב-1950 הגדיר מי הוא יהודי הזכאי לעלות ארצה מכל קצוות תבל ולקבל אזרחות ומי לא. בהקשר האלו, אילו צאצאים של יהודים יהיו זכאים, אילו לא לאחר המרת דת ועל סמך אילו קריטריונים.
החוק מכריז כבר בסעיף 1 כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה" אך לא הגדיר בכוונה הגדרה של רבנות אורתודוכסית של המושג יהודי.
הכרה בגיורים אלטרנטיביים שנערכו בארץ
סוגית האזרחות והשאלה ההלכתית עלתה כבר בשנת 1962 אז קבע בג"צ (72/62 רופאיזן נגד שר הפנים) כי אדם שנולד להורים יהודיים והמיר את דתו לנצרות אינו זכאי לעלות לארץ ולקבל על עצמו אזרחות ישראל מכוח חוק השבות. זאת על אף שמבחינה הלכתית יהודי נותר יהודי גם אם המיר את דתו.
ב-1970 הכנסת תיקנה את חוק השבות והוסיפו לו את סעיף 4ב האומר כי "לעניין חוק זה, 'יהודי' הוא מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת". בכך בחרה הכנסת שלא להוסיף את למונח נתגייר הגדרה ספציפית כגון "לפי ההלכה" או "לפי הרבנות הראשית" והותירה את המונח נתון לפרשנות.
פסיקות בית המשפט
בית המשפט העליון דן מאז בהליכים רבים שעסקו בפרשנות זו בדיוק ופעם אחר פעם קרא למחוקק, דהיינו לכנסת, לומר את דברה אך בהינתן מצב פוליטי מסוים, פעם אחר פעם הכנסת נמנעה מלעסוק בכך.
בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, בשנת 2005 החל שר הפנים להכיר בגיורים שנערכו בקהילות רפורמיות או קונסרבטיביות בחו"ל, אך לא בארץ. לאחר שדחה את בקשותיהם של העותרים אלו פנו לבג"צ ובקשו שיקבע אם הם זכאים לאזרחות מכוח חוק השבות. במקביל בית המשפט שירטט גם מי מחוץ להגדרה זו בהם יהודים משיחיים (בג"צ ברספורד 265/87) . בית המשפט קבע כי יהודי משיחי הוא למעשה נוצרי ולכן הוא בן דת אחרת שעל פי חוק הזבות לא זכאי לבצע עלייה לאחר המרת דת.
בעניין זה חשוב לציין את פסק הדין זבידובסקי (בג"צ 10226/08) במהלכו ביקשה אישה שנולדה בישראל לזוג ניצולי שואה, הוטבלה מרצונה לנצרות וויתרה על אזרחותה לעלות לאחר שנים לארץ. בהתאם לפסיקות הקודמות בנושא החליט בסופו של דבר בית המשפט כי זבידובסקי המירה את דתה מרצונה ועל כן אינה זכאית לעלות ארצה ולקבל אזרחות מכוח חוק השבות.
במשך 15 שנה המתין בית המשפט שהכנסת תכריע בשאלת פרשנותו של מי הוא יהודי, אך זו נמנעה מלגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה, ובית המשפט נאלץ בסופו של דבר להגיע לידי הכרעה.
למעשה, למרות הרעש התקשורתי והפוליטי המובן שהדבר יצר, אין בפסיקה הרבה חידוש. היא מסתמכת על בג"צ רגצ'ובה (7625/06 רגצ'ובה נגד משרד הפנים) משנת 2016 במהלכו הכיר בית המשפט בגיור בקהילה יהודית מוכרת בהתאם לאמות המידה המקובלת בה וגם זאת, עשור לאחר שהעתירה הוגשה. "קהילה יהודית מוכרת" הוגדרה באותו פסק דין כקהילה "בעלת זהות יהודית משותפת, מבוססת וקבועה".
שינוי משמעותי בחוק השבות
אותם קהילות קונסרבטיביות ורפורמיות שנידונו בעתירה הן קהילות מבוססות בישראל, בעלות זהות יהודית משותפת וידועה ובעלות מסגרות קבועות של ניהול קהילתי. על כן ההכרעה נעשתה בהתאם למבחן שנקבע בפסק דין רגצ'ובה.
ההכרעה יש לומר עוסקת רק בזכותו של אדם לעלות לישראל מכוח חוק השבות או מכאלה שכבר עלו, ולקבל אזרחות ישראלית עדיין תעבור ההכרה במי הוא יהודי ובהכרה בזכאות מטעם חוק השבות תמורות אך אין כל ספק שאמירתו של בג"ץ בפסק הדין הינה בעלת משמעות .
במשרדנו תמצאו עורכי דין מומחים לנושאי עלייה והגירה שישמחו לייעץ או להיפגש בכל שאלה או הליך.
:
: