אמנת האג להחזרת ילדים חטופים
"האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים" שנחתמה ב-1980, ידועה גם בשם "אמנת האג" (להלן: "האמנה"). האמנה באה להתמודד עם נושא חטיפת ילדים/ אי החזרתם, ממדינות המהוות את מקום מגוריהם הרגיל. חטיפה של ילד נעשית כאשר אין הסכמה של ההורה השני ללקיחתו, ותוך הפרת זכויות משמורת או זכויות הביקור שלו. האמנה קובעת שבכל אחת מהמדינות החתומות עליה, תהא "רשות מרכזית" (להלן: "הרשות") המטפלת בתיקים מעין אלו. הרשויות בכל מדינה ישתפו פעולה ביניהם בנושא חטיפת ילדים והחזרתם למקום מגוריהם הרגיל.
מהם יעדיה של אמנת האג?
לאמנה מספר יעדים, כמפורט להלן:
- החזרתם של ילדים שנחטפו/לא הוחזרו, למקום מגוריהם הרגיל מהר ככל הניתן. כיצד קובעים מהו מקום המגורים הרגיל? מדובר במבחן עובדתי על סמך חיי היום יום של הילד בעבר ולא בעתיד. ניתן לכלול במבחן העובדתי גם כוונות עתידיות של ההורים (פלונית נ' פלוני).
- שיתוף פעולה בין המדינות החתומות על האמנה, לכיבוד זכויות המשמורת או זכויות הביקור של הורים על ילדיהם.
- הרתעה של ההורים מפני צעדים חד צדדים בנוגע לילדים.
- שמירה על טובת הילדים ומניעת פגיעה בהם, בשל עקירתם ממקום מגוריהם הרגיל והטבעי.
האם מדינת ישראל חתומה על אמנת האג?
מדינת ישראל אימצה את האמנה, באמצעות חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991 (להלן: "החוק"). החוק מאמץ לתוכו את סעיפי האמנה כמות שהם. בנוסף לכך, ישנן הוראות נוספות בנושא האמנה בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
התנאים לתחולתה של אמנת האג
בכדי שהאמנה תחול, ישנו צורך בהתקיימות מספר תנאים מצטברים המפורטים להלן:
- שתי המדינות (מדינת האם של הילד והמדינה אליה נחטף) חתומות על האמנה
- הילד החטוף מתחת לגיל 16 במועד החטיפה
- להורה הטוען לחטיפה, ישנן זכויות משמורת/ביקור על הילד, וזכויות אלו הופעלו טרם החטיפה (סעיף 3 לחוק)
- נפתחו הליכים להחזרת הילד, תוך שנה ממועד החטיפה.
גם כאשר החלו הליכים לאחר שנה, הילד יוחזר למקום מגוריו הרגיל, זולת אם הילד השתלב בסביבתו החדשה (סעיף 12 לחוק).
מהו השתלבות בסביבה החדשה? הילד השתלב בסביבתו החדשה בצורה טובה והחזרתו למקום מגוריו הרגיל תפגע בו ובטובתו (סטגמן נ' בורק).
מיהו הגורם המוסמך בישראל להכריע בהחזרת ילדים חטופים לפי אמנת האג?
בית המשפט המוסמך לעניין החזרת ילדים חטופים לפי האמנה הוא בית המשפט לענייני משפחה (להלן: "ביהמ"ש"), (סעיף 6 לחוק). תכלית האמנה היא, להחזיר את הילד החטוף למקום מגוריו הרגיל מהר ככל הניתן (סעיף 1 לחוק). בנוסף, כדי למנוע טענת "השתלבות" של הילד במדינה אליה נחטף ישנו צורך בהליך מזורז.
בהתאם לאמור, ביהמ"ש יפעל במהירות רבה לבירור תחולת האמנה על המקרה שבפניו (פלונית נ' פלוני). התקנות עצמן קובעות סדרי זמן קצרים לזירוז ההליך כמפורט להלן:
- "הדיון בתביעה יתקיים לא יאוחר מחמישה עשר ימים ממועד הגשת התביעה" (סעיף 295ח לתקנות)
- "בית המשפט ייתן פסק דין מנומק בתביעה לא יאוחר מששה שבועות מהיום שבו הוגשה התביעה" (סעיף 295יג)
- "עם הגשת התביעה, יכול התובע להגיש כל בקשה לסעד ביניים" (סעיף 295ה). סעדים אלו נועדו ככלל, למנוע הברחת הילד למדינה שלישית
האם קיימים חריגים בהם ילד לא יוחזר, גם בהתקיימות תנאי אמנת האג?
כיוון שתכלית האמנה היא, להחזיר ילד חטוף למקום מגוריו הרגיל מהר ככל הניתן. לביהמ"ש הדן בבקשת ההחזרה, שיקול דעת מצומצם מאוד. בנוסף, אין הוא מכריע בסוגית המשמורת, סוגיה זו תידון במקום מגוריו הרגיל של הילד (סעיף 19 לחוק, רו נ' רו).
עם זאת החוק קובע מספר חריגים, בהתקיים אחד מהם הילד לא יוחזר למקום מגוריו הרגיל. החריגים יפורשו בצמצום, והנטל להוכיח אותן הוא על הטוען לקיומם (גבאי נ' גבאי) להלן החריגים:
- ההורה/גוף/מוסד הטוען לחטיפה, שיש לו זכויות משמורת, לא הפעיל את אותן זכויות בעת החטיפה (סעיף 13(א) לחוק)
- ההורה/גוף/מוסד הטוען לחטיפה, הביע הסכמה ללקיחת הילד למדינה אחרת. או השלים עם המצב לאחר מעשה. "ההשלמה" יכולה להיעשות במעשה (חתימה על הסכם עם "החוטף") או משתמעת, בכך שלא נעשתה פעולה להחזרת הילד (פלונית נ' פלוני), (סעיף 13(א) לחוק)
- "קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל" (סעיף 13(ב) לחוק)
- "הילד מתנגד להחזרתו וכי הוא הגיע לגיל ולרמת בגרות שבהם מן הראוי להביא בחשבון את השקפותיו" (סעיף 13(ב) לחוק)
- "ההחזרה אינה מותרת על פי עקרונות היסוד של המדינה המתבקשת באשר להגנה על זכויות האדם וחירויות יסוד" (סעיף 20 לחוק)
האם ניתן להחזיר ילדים חטופים למקום מגוריהם הרגיל, כאשר אמנת האג לא חלה?
מה קורה כאשר אחד מתנאי האמנה לא מתקיימים? ואי לכך האמנה לא חלה. כגון:
ילד בגיל 16-18, המדינה ממנה/אליה נחטף הילד לא חתומה על האמנה, האם במקרים אלו אין דרך להחזיר ילד למקום מגוריו הרגיל?
גם במקרים אלו, ניתן יהיה לפעול להחזרת הילד. על הגורם הטוען לחטיפה לפנות לבג"צ למתן צו "הביאס קורפוס" (החזקה שלא כדין). מדובר בצו המורה להורה "החוטף" לשחרר את הילד כיוון שהוא מחזיק בו שלא כדין (אמאדו נ' אמאדו).
הגורמים השונים המטפלים בפניות להחזרת ילדים חטופים
ישנם שני גורמים המטפלים בתיקי החזרת ילדים חטופים לפי האמנה:
- הרשות המרכזית בכל אחת מהמדינות החתומות על האמנה.
בישראל הרשות המרכזית היא "המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה".
- עורך דין פרטי
לעיתים עורכי הדין והרשות פועלים יחדיו, בכדי לייעל את ההליך.
"רשויות מרכזיות ישתפו פעולה ביניהן ויקדמו שיתוף פעולה בין הרשויות המוסמכות שבמדינותיהן כדי להבטיח את החזרתם המיידית של ילדים" (סעיף 7 לחוק).
מומלץ לפנות לעורך דין פרטי שיטפל בתיקי החזרת ילדים. עורך הדין הבקיא בהליכים ובפרוצדורות השונות. הוא גם יוכל לזרז את ההליכים מול הרשויות השונות הנדרשות לעניין. סיבה נוספת לפנות לעורך דין פרטי הוא העומס המוטל בדרך כלל על הרשות.
בנוסף, תיקים אלו מאופיינים בדרך כלל בסכסוכים נוספים (גירושין), עו"ד יוכל לטפל גם בנושאים אלו.
זקוקים לעזרה בנושא החזרת ילדים חטופים? משרדנו כאן לשירותכם
במשרדנו תמצאו עורכי דין המתמחים בתיקי "החזרת ילדים חטופים". עורכי הדין ינהלו בשבילכם את ההליכים השונים כגון:
הגשת מסמכים, פתיחת תביעות ומענה להם, פניה לרשויות השונות ולביהמ"ש. וכן כל סוגיה אחרת הנלווית לתיק.
:
:מאמרים מומלצים