דלג לתוכן
Contact Us: 03-3724722 | 055-9781688 | [email protected]

לארה אל קאסם – כניסת פעילי BDS וחרם לארץ

Joshua Pex

לארה אל קאסם עמדה במרכז פרשת איסור כניסה לישראל אשר הסעירה את רוחות הציבור בארץ בסתיו 2018. כניסת פעילי חרם לישראל שנויה במחלוקת בקרב הציבור, ואסורה לפי תיקון 28 לחוק הכניסה לישראל. גב' אל קאסם התקבלה ללימודים באוניברסיטה העברית, אך כניסתה לארץ נמנעה עקב האשמה בהיותה פעילת BDS בעבר. ערערים על סירוב הכניסה הגיעו עד בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אשר אישרו בסופו של דבר את כניסתה לישראל. אנשי ציבור, פוליטיקאים, ומשפטנים רבים בישראל הביעו את דעתם בנושא.

משרד עורכי הדין שלנו, מתמחה בנושאי עלייה, כניסה, וקבלת אשרות בישראל. מאמרים קודמים באתר זה הסבירו את הרקע המשפטי לסירוב כניסה לישראל לפעילי חרם, ומה ניתן לעשות במקרה של זיהוי מוטעה. במאמר זה, עורך הדין יהושע פקס יבחן את ההיבטים המשפטיים של פרשת לארה אל קאסם. המאמר יסביר את נימוקי הצדדים במהלך העתירות ואת נסיבות החלטות בתי הדין, החל מהמעצר בנתב"ג ועד אישור הכניסה לישראל. בנוסף, המאמר יבחן את התקדים שהחלטות אלו יוצרות מבחינת כניסת פעילי BDS, או תיירים החשודים בכל פעילות חרם נגד ישראל בעבר, לארץ.

לארה אל קאסם - כניסת פעילי BDS וחרם לארץ

אלו חוקים מונעים כניסת פעילי BDS לארץ?

יש להדגיש שחוק הכניסה לישראל (1952) נותן לשר הפנים או למי מטעמו (כגון קציני ביקורת הגבול) את הסמכות לאשר או למנוע את כניסתו לארץ של כל מי שאינו אזרח או תושב ישראל. סמכות ביקורת הגבולות למנוע את כניסתם של מבקרים ותיירים מחו"ל מדי יום היא על בסיס חוק הכניסה לישראל. לאחר שחוקק החוק למניעת פגיעה בישראל באמצעות חרם (2011), נוסף לחוק הכניסה לישראל תיקון מס' 28, אשר קובע:

"לא יינתנו אשרה ורישיון ישיבה מכל סוג שהוא, לאדם שאינו אזרח ישראלי או בעל רישיון לישיבת קבע במדינת ישראל, אם הוא, הארגון או הגוף שהוא פועל בעבורם, פרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, כהגדרתו בחוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א-2011, או התחייב להשתתף בחרם כאמור".

הוראות החוק למניעת החרם עמדו במבחן בגץ 5239/11 (אורי אבנרי נ' הכנסת). הבג"צ קבע כי בהתאם לדוקטרינת "הדמוקרטיה המתגוננת" למדינת ישראל ישנה הזכות לפעול נגד כלפי אלו המקדמים חרם כלכלי ואקדמי כנגד המדינה. בנוסף, בג"ץ פסק כי השאלה האם החוק למניעת החרם הוא הצורה הכי אפקטיבית ופרודוקטיבית לשיפור תדמיתה של ישראל בעולם אינה בסמכותו של בית המשפט.

תבחיני רשות האוכלוסין וההגירה למניעת כניסת פעילי BDS לישראל:

יש לציין שלמרות שלשון התיקון לחוק היא נחרצת ביותר, ומתייחסת לכל אזרח זר המקדם את החרם או מתחייב להשתתף בו, ההוראות המפרשות את החוק הן בעלות מספר סייגים. בניגוד לחרמים כלכליים אשר קידמו בעבר מדינות ערב נגד ישראל, לחרם Boycott Divestment Sanctions (בראשי תיבות BDS) שותפים אלפי או אף עשרות אלפי תאי פעילים שאינם מרוכזים או נשלטים ממקום אחד. קשה, בלתי סביר, ואולי אף חסר תועלת לנסות לפעול כנגד כל מי שמשתתף בחרם או מקדם אותו.

שר הפנים והשר לעניינים אסטרטגיים קבעו בתבחנים למניעת כניסה לישראל של פעילי חרם כי ביישום הוראות החוק נכללים ארגונים התומכים בחרם "באופן אקטיבי, רציף ומתמשך". על פי התבחינים תסורב כניסת פעילי BDS ופעילי חרם אחרים לארץ במידה והם פעילים "נושאי תפקידים בכירים או משמעותיים בארגונים", או "מרכזיים", או "גורמים ממסדיים (כגון ראשי ערים)". כמו כן נקבע כי תסורב כניסתם לישראל של משלחות מטעם ארגוני "דה-לגיטימציה בולטים".

מי היא לארה אל קאסם ולמה נמנעה כניסתה לישראל?

לארה אל קאסם היא סטודנטית אמריקאית ממוצא פלסטיני אשר התקבלה ללימודי תואר שני לזכויות אדם באוניברסיטה העברית בשנת 2018. במהלך לימודיה לתואר ראשון בארה"ב, גב' הייתה חברה בארגון פרו – פלסטיני, בשם Students for Justice in Palestine (סטודנטים למען צדק בפלסטין). הארגון קורא להטלת חרם על מדינת ישראל.

למרות שקיבלה אשרת לימודים תקפה בקונסוליה הישראלית שבמיאמי, כאשר הגיעה אל קאסם לארץ סורבה כניסתה. לאחר הנחיתה בנתב"ג, היא הואשמה בהיותה פעיל חרם BDS (האשמה אותה הכחישה) ונשלחה למתקן מסורבים עד הגירוש. אשרת הלימודים שלה בוטלה בשל "שיקולי מניעת הגירה בלתי חוקית" ובשל "שיקולי בטחון הציבור או שלום הציבור או הסדר הציבורי". גברת אל קטסם ביקשה לערער על צו הגירוש, ופנתה לבית הדין לעררים. יש לציין כי באופן יוצא דופן אל הערר הצטרפה האוניברסיטה העברית, אשר טענה כי סירוב הכניסה יפגע בתדמית האקדמית של ישראל בעולם וירתיע סטודנטים ואקדמאים מלהגיע לישראל. מנגד, ביקשה להצטרף לערר כמשיבה תנועת "אם תרצו", המקדמת השקפות ימניות בקרב הסטודנטים באוניברסיטאות בישראל.

ערעורה של לארה אל קאסם בבית הדין לעררים:

כאמור, בית הדין לעררים הוא הכתובת הראשונה לערעור על החלטות רשות האוכלוסין וההגירה. עורך הדין יותם בן הלל הגיש את הערר אשר סומן כ (ת"א) 5604-18. המקרה עצמו נדון ביום ה- 04/10/2018, יומיים לאחר נחיתת לארה אל קאסם בנתב"ג. מרגע הגשת הערר ניתן צו המעכב את הרחקת העוררת מהארץ. מאז עד לקבלת פסק הדין של בית המשפט העליון, הוחזקה במתקן המסורבים בנתב"ג.

טענות הצדדים במהלך הערר:

לארה אל קאסם טענה בכתב הערר כי קיבלה אשרת סטודנטית לישראל כחוק וכדין, אין בכוונתה להגר לישראל באופן לא חוקי או לפגוע בביטחון המדינה. בנוסף, טענה כי סיימה את תפקדיה בארגון NSJP בשנת 2017. כמו כן, כיום אינה תומכת בפעילות חרם בהווה. היא התחייבה כי אינה מגיעה לישראל על מנת לקדם פעילות חרם. לפי ראייתה את הנושא, עצם הגעתה ללמוד בישראל הינה בבחינת הפרת החרם, ובוודאי מוכיחה כי אינה בישראל כדי לקדם את מטרותיו.

רשות האוכלוסין טענה בתשובה כי לארה אל-קאסם הייתה פעילה מרכזית בקידום החרם, בהיותה נשיאת סניף בן שמונה חברים באונברסיטת פלורידה. בנוסף, העובדה שטענה כי אינה פעילת חרם במהלך התשאול בנתב"ג ומחקה את חשבונותיה ברשתות חברתיות לפני ההגעה לארץ מטילה ספק בטענותיה כי היא אינה פעילת חרם בהווה ולא תקדם מטרות BDS במהלך שהייתה בארץ.

לארה אל-קאסם - כניסת פעילי BDS וחרם לארץ

פסק הדין של בית הדין לעררים על פי חוק הכניסה לישראל

כבוד הדיין יותם ברגמן פסק כי פעולות רשות האוכלוסין בסירוב הכניסה לישראל לא חרגו ממתחם הסבירות. שיקול דעתו של שר הפנים ונציגיו לסרב כניסה לישראל רחב. הראיות שבידי רשות האוכלוסין וההגירה הצדיקו סירוב כניסה לארץ. היותה של לארה אל קאסם נשיאת תא סטודנטים אשר קידם חרם נגד ישראל מצדיקה את סירוב כניסתה לארץ הן על בסיס תיקון מס' 28 לחוק הכניסה לישראל, והן על בסיס תבחיני רשות האוכלוסין. המשיבה היא הן אדם אשר פרסם ביודעין קריאה להטלת חרם על ישראל, והן פעילה מרכזית נושאת תפקיד בכיר ומשמעותי בארגון הפועל באופן אקטיבי, רציף ומתמשך לקידום החרם.

עם זאת, בית הדין הזכיר לרשות האוכלוסין כי באפשרותה לאפשר כניסת פעילי BDS ופעילי חרם אחרים לארץ, במידה והנזק כתוצאה מהסירוב גדול מהנזק כתוצאה מכניסתם לארץ (כפי שטענה הנהלת האוניברסיטה העברית) ובהתחשב בעובדה כי גב' אל קאסם כבר שהתה בארץ כתיירת באותה השנה ולא נתפסה כמקדמת מטרות חרם במהלך שהייתה. למרות זאת, נציגי רשות האוכלוסין טענו כי מאזן הנזק במקרה זה לא מצדיק את כניסתה לארץ.

בנוסף, תמך בית הדין בטענה כי במידה והיה צורך לדחות את בקשת הכניסה לארץ של העותרת, מן הדין ומן ההיגיון היה לעשות זאת בטרם הענקת אשרת הלימודים על ידי רשות האוכלוסין וההגירה. ניתן היה לעשות זאת על בסיס אותו המידע הפומבי אשר שימש כבסיס לסירוב הכניסה בנתב"ג, במקום לבטל אשרה קיימת. כבוד הדיין אף נתן המלצה לפעולות רשות האוכלוסין בעתיד, על מנת למנוע חזרה על טעות זו.

הערר לבית המשפט המחוזי:

לארה אל קאסם החליטה לערר כנגד פסק הדין של בית הדין לעררים אל בית המשפט המחוזי. ביום ה- 12/10/2018 נידון הערר בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו עמ"נ (ת"א) 11002-10-18 לארה אלקאסם נ' משרד הפנים.

טיעוני העוררת בפני בית המשפט המחוזי: מטרת תיקון מס' 28 לחוק הכניסה לישראל (לפי דברי הסבר הצעת החוק) היא מניעת פגיעה בביטחון המדינה. התיקון אינו מכוון כלפי מי שעסק בפעילות חרם בעבר, אך אינו מתכנן לעסוק בה במהלך השהייה בארץ. בתור עדות לשינוי דעתה בנושא קידום החרם נגד ישראל הביעה לארה אל קאסם הן בעצם הרשמתה ללימודים במוסד ישראלי, והן המלצות מהסגל האקדמי באוניברסיטה העברית. בנוסף, טענה כנגד הגדרתה כפעילת חרם "מרכזית" בעבר, בהתחשב בהיקף הצנוע של פעילות תא סטודנטים קטן. לבסוף נשמעה הטענה כי מאחר ותיקון מס' 28 נכנס לתוקף רק במרץ 2017, החלת החוק לגבי פעילות שהתקיימה קודם לכן היא חקיקה למפרע, דבר המנוגד לעקרונות החוק הבינלאומי והישראלי.

רשות האוכלוסין טענה כי גם אם לשון החוק היא בהווה, הדבר אינו אומר שאינו חל לגבי פעילות שנעשתה בעבר הקרוב. בנוסף, ככל שידוע למשרד האוכלוסין,  אל קאסם המשיכה בפעילות גם בסמוך למועד קבלת האשרה, ובכוונתה היה להמשיך בפעילות BDS במהלך שהותה בארץ. לבסוף –  פעולות החרם על ישראל במסגרת BDS הן מפוזרות ומבוזרות, מקודמות על ידי מספר רב של סטודנטים ופעילים חברתיים. תא סטודנטים בעל מספר חברים הוא מוקד משמעותי של פעילות חרם על פי תבחיני רשויות ההגירה לישראל.

בהתחשב בכך שלארה אל קאסם לא ערערה על עובדת היותה פעילת חרם בעבר ובהתחשב בנסיבות, החליט כבוד השופט ארז יקואל כי חשדה של רשות האוכלוסין כי העוררת עלולה לעסוק בפעילות חרם במהלך שהותה בישראל הוא מוצדק. רשות האוכלוסין לא חרגה ממתחם הסבירות כאשר שללה את אשרת הלימודים וסירבה את כניסתה לישראל.

ערעור אל בית המשפט העליון

לארה אל קאסם לא ויתרה, לכן המשיכה וערערה לבית המשפט העליון, בתיק בר"מ 7216/18 אשר נידון ביום ה- 18/10/2018. רוב הטענות של הצדדים בפניות הקודמות הועלו גם במקרה זה.

עורך דינה של אל קאסם הדגיש כי לשון החוק היא בהווה, לגבי מי שהינו פעיל BDS בעת הכניסה לארץ. רשות האוכלוסין לא הציגה שום הוכחות כי עסקה בפעילות חרם בשנה האחרונה או בעת שהותה הקודמת בישראל, רק חשדות על בסיס התנהגותה. האוניברסיטה העברית הדגישה כי לאור חשיבות החופש האקדמי וחופש הביטוי, מן הראוי לפרש את לשון החוק בצורה מצומצמת.

לפי עמדת רשות האוכלוסין וההגירה לישראל, גם במידה ועובדות המקרה לא היו מספיקות לעמידה בתנאי תיקון מס' 28 ותבחיני רשות האוכלוסין (דבר שלא הוכח על ידי העוררת), הרי שבידי שר הפנים בלאו הכי סמכות רחבה, ומעוגנת בסעיף 2א חוק הכניסה לישראל, לשלול את כניסתם לארץ של מי שאינם אזרחים או תושבים, גם אם בידיהם אשרה בעת ההגעה לישראל. במקרה זה, שר הפנים עצמו תמך בסירוב הכניסה, לאחר ששקל את כל עובדות המקרה ומאזן הנזק.

החלטת בג"צ – מטרות החוק למניעת החרם ותיקון מס' 28:

כבוד השופט העליון הנדל פסק על בסיס תכליתו של חוק מניעת החרם, בהתאם לדברי הסבר הצעת החוק ועל פי עקרונות החקיקה בישראל. כבוד השופט קבע כי סמכות שר הפנים לדחות את כניסתם של פעילי חרם היא בעלת "אופי מניעתי ולא עונשי. משמע, הוא מבקש לצייד את מדינת ישראל בכלי אפקטיבי למאבק בתנועת החרם, אך אינו מתיימר לבוא חשבון עם פעילי התנועה, ולהענישם בשל מעשיהם". להלן, אין מטרת החוק למנוע את כניסתו של כל מי שהביע דעה התומכת בתנועת BDS בעבר. החוק כתוב בלשון הווה ועוסק במי שמקדם את החרם בהווה משתמש בכניסה לארץ למטרות קידום החרם.

מי שפעל לקידום החרם בעבר יידרש להוכיח כי אין בכוונתו לעסוק בפעילות זו בהיותו בישראל. וככל שפעל זמן רב יותר ובעמדה גבוהה יותר, נטל ההוכחה כבד יותר. בנוסף לכך, גם הסמכות הרחבה יותר של שר הפנים לשלול את כניסתם לישראל של אזרחים זרים היא אינה בעלת אופי ענישתי או נקמני. ודאי וודאי שאין בסמכות ממשלת ישראל להעניש אזרחים זרים על דעות פוליטיות אותם קידמו בעבר ואינם מחזיקים בהם כיום. לשר הפנים הסמכות לשלול כניסה לישראל על בסיס חשד לפגיעה בביטחון המדינה או הגירה לא חוקית – שיקולים שאינם רלוונטיים במקרה זה.

החלטת בג"צ בנושא כניסתה של לארה אל קאסם לארץ:

כבוד השופט הנדל קבע שהתנהלותה של לארה אל-קאסם, שבאה ללמוד באוניברסיטה העברית, "אינה עולה בקנה אחד, אם לנקוט בלשון המעטה, עם התזה שלפיה המבקשת היא פעילת חרם סמויה, העלולה לנצל את שהותה בתחומי מדינת ישראל כדי להעניק דחיפה לתנועת ה-BDS. המונח "חרם" מוגדר בסעיף 1 לחוק החרם, כ"הימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל" – קרי, התנהלות הפוכה מזו של המבקשת, הפועלת לטיפול והידוק הקשר שלה עם האקדמיה הישראלית." בהקשר זה הוזכרו גם עדויות מרצים באוניברסיטה העברית ובארה"ב, וגם העניין שגילתה העוררת בהיסטוריה של העם היהודי ובמשפט ישראל.

מאחר ועבר זמן ממושך (למעלה משנה וחצי לפי גרסת העותרת) מאז עסקה בפעילות BDS, ומאחר ופעילותה הייתה "מינורית יחסית", בית הדין הגבוה לצדק פסק כי ההחלטה לשלול את כניסתה של לארה אל קאסם לארץ חרגה ממתחם הסבירות, ואינה מקדמת את מטרות החוק. החלטת שר הפנים לדחות את כניסתה לארץ בוטלה בזאת. עם זאת, ככל שיוודא שחזרה לפעול לקידום החרם, באפשרות משרד הפנים לבטל את אשרת הלימודים ולפעול לגירושה של העוררת מישראל.

מסקנות מפרשת לארה אל קאסם עבור החשודים בפעילות חרם נגד ישראל:

ראשית כל – כל הצדדים, בכל אחד משלבי הערר, הדגישו כי בסמכותה של רשות האוכלוסין למנוע את כניסתם לישראל של פעילי BDS. סמכות זו מתייחסת לכל פעיל בארגון אשר מקדם את החרם בעת כניסתו לארץ. סמכות זו משתרעת גם לגבי מי שחדל לפעול לקידום החרם אך ורק על מנת לקבל אפשרות כניסה לישראל.

השיקולים האחרים אשר רלוונטיים בקביעה האם מי שטוען שאינו מקדם את החרם בהווה הוא כנה בכוונותיו. במקרה זה יש טעם לראות עד כמה היה פעיל מרכזי, ועד כמה היה פועלו עקבי ומתמשך. ככל שפעיל BDS עסק בקידום החרם יותר זמן ובתפקיד בכיר יותר, כך כבד נטל ההוכחה כי אינו עוסק ואינו מתכוון לעסוק בפעילות חרם כנגד בישראל במהלך ביקורו בארץ.

צרו קשר – עורכי דין הגירה לישראל

משרד עורכי הדין שלנו בירושלים ותל אביב, מתמחה בנושאי הגירה וכניסה לישראל. במידה וכניסתכם או כניסת חברקרוב משפחה לישראל סורבה, נשמח לתת סיוע משפטי. צרו קשר עם משרדנו, על מנת לערער על סירוב כניסה בערר פנימי של משרד הפנים או לבית הדין לעררים.

צרו קשר

  • ✓ Valid number ✕ Invalid number
  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

גלול כלפי מעלה