הקרב על פסיקת בג"צ וחוק השבות: בקשה לדיון בהרכב מורחב

בסוף חודש אוגוסט חלה דרמה משפטית, כאשר בית משפט העליון קבע לפתע כי אלמנתו של זכאי שבות (בן או נכד ליהודי) זכאית לאזרחות ישראלית ולמעמד עולה למרות שהיא איננה יהודייה (בג"צ 1775/19 ובג"צ 2309/19).

למעשה, בית המשפט נחלק ל-3 דעות עיקריות:

השופטת ענת ברון סברה כי אלמנת בן או נכד של יהודי זכאית לעלות מכח חוק השבות
השופט דוד מינץ סב כי האלמנה אינה זכאית
ואילו השופט יצחק עמית סבר כי יש לבחון נסיבות כל מקרה לגופו, אך במקרה הזה בחר כי האלמנה זכאית

ההחלטה הושגה ברוב של 2 כנגד 1. כך או כך פסיקת בג"צ מרחיבה את פרשנותו של חוק השבות, תש"י 1950 שלא הייתה עד כה וכך הסיבר את הפסיקה השופט עמית: "שונה המציאות דהיום מהמציאות ששרה בישראל בשנת 1970, עת נוסף סעיף 4א לחוק השבות. ייתכן כי השינויים והתמורות שחלו בנתוני העלייה לישראל מצדיקים בחינה מחודשת של מדיניות העלייה והיקף התפרשותו של חוק השבות".

פסק הדין עסק באישה לבעל יהודי שנפטר שטענה כי אימצה לעצמה אורח חיים יהודי. ילדיהם, אף שאינם יהודים על פי ההלכה, הזדהו כיהודים וקיבלו חינוך יהודי בחו"ל, וכפועל יוצא מכל שלושה מתוך ארבעתם עלו ארצה ושירתו בצה"ל", כך טענה. לאחר שסורבה לקבל היתר לעלות ארצה מכוח חוק השבות עתרה לבג"צ נגד החלטת משרד הפנים.

ההחלטה התקבלה ברוב של שני שופטים – יצחק עמית וענת ברון אל מול דעתו החולקת של דוד מינץ. "קיימים מקרים שבהם פטירתו של בן הזוג זכאי השבות אינה מעידה בהכרח על התפרקות התא המשפחתי ועל ניתוק הקשר ליהודי ולעם היהודי, ככל שקשר כזה היה קיים עוד קודם לכן", הוסיף השופט עמית. "ככלל, בני זוג המקיימים קשר זוגיות כן קושרים את גורלם זה בזה, ואין להסיק מפטירתו של אחד מבני זוג כשלעצמה על ניתוק הקשר. בדומה, אין להסיק כי פטירתו של אחד מבני הזוג מביאה בהכרח לניתוק קשר הגורל שקשרו בני הזוג עם העם היהודי".

השופטת ענת ברון הוסיפה כי "במחלוקת שנפלה בין חבריי, אני מצטרפת לתוצאה שאליה הגיע חברי השופט יצחק עמית – כי יש לעשות את הצו על תנאי שניתן למוחלט, ולהורות למשיבים ליתן לעותרות בבג"ץ אזרחות ישראלית ומעמד עולה מכוח חוק השבות".

השופט מינץ שהיה בדעת מיעוט כתב כי "לעמדתי, יש להעדיף את פרשנות המשיבים לחוק השבות באופן שאלמנת ילד או אלמנת נכד של יהודי לא תהיינה מוגדרות כ'זכאיות שבות'. על כן לשיטתי דין העתירות להידחות. חוק השבות, הוא אחד מהחוקים החשובים ביותר. יש שכינוהו החשוב שבחוקי ישראל. חוק יסוד במהותו. היסודי שבחוקים".

השופטים למעשה דנו בפרשנות לסעיף 4א בחוק השבות. בעוד סעיף 1 לחוק קובע כי כל יהודי זכאי לעלות ארצה, סעיף 4א מרחיב את מעגל הזכאים לזכות זו גם לבני משפחה של יהודי שאינם יהודים בעצמם.

בקשה לדיון חוזר בהרכב מורחב

אלא שלא מדובר בסוף פסוק. שרת הפנים, איילת שקד, ביקשה להגיש בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב על פסק הדין, וכעת באישורו של המשנה ליועמ"ש, עו"ד גיל לימון, מחלקת בג"צים של הפרקליטות הגישה את הבקשה. "תכליתו המרכזית של התיקון לחוק השבות, כפי שהיא עולה מפסיקתו העקבית של בית המשפט הנכבד לאורך השנים, היא עידוד יהודים לעלות ארצה, על-ידי מתן מעמד לבני משפחתם הלא יהודים ומניעת פיצול המשפחה", נכתב בבקשה המדינה תוך שהיא נסמכת, לראשונה, על חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי (להלן: חוק יסוד הלאום). "העיקרון הבסיסי העומד ביסוד חוק השבות זכה לאחרונה למעמד חוקתי במסגרת סעיף 5 לחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, הקובע כי 'המדינה תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות'".

בבקשה מודה המדינה כי הורחב המתן למשפחתו הקרובה של מי שנחשב כיהודי אך, מעגל הזכאים בתחם באופן ברור כך שיבטיח את תכליתו המרכזית ולא מעבר לכך. "אשר על כן, תטען המדינה כי אף בחינת תכליתו האובייקטיבית של החוק מלמדת כי הפרשנות היחידה האפשרית לחוק היא זו שלפיה אין להעניק אשרת עולה לאלמנת בן או נכד ליהודי, שכן עלייתם של אלה אינה מעודדת ככלל עליית יהודים לישראל".

מדובר בפעם הראשונה שהמדינה עושה שימוש בחוק יסוד: הלאום מאז שנחקק לפני 3 שנים, ועד כה לא התייחסו אליו במובן המעשי.

העלמות מחוק יסוד הלאום בפסיקת העליון

באותם מקרים בהם בתי משפט השלום והמחוזי נעזרו בחוק יסוד: הלאום לפסיקותיהם, ערעורים על כך התקבלו פעם אחר פעם על ידי בית משפט העליון שביקר את השופטים בשימוש בחוק, על א, שעבר את כל המחסומים בכנסת ונכס לספר החוקים, אך נראה שהוא נוגד את רוחו של בית המשפט העליון שאחראי על הפרשנות לחוק.

כך למשל בית משפט השלום בקריות כי "הקמת בית ספר בשפה הערבית למצער מימון הסעות לתלמידים ערביים, לכל דיכפין ובכל אתר, עלול לשנות את המאזן הדמוגרפי ולפגוע בצביונה של העיר" כרמיאל. השופט יניב לוזון הסתמך בהחלטתו על סעיף 7 לחוק יסוד: הלאום שקובע כי "המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמת וביסוס שלה".

השופט לוזן הסביר כי "פיתוח התיישבות יהודית וביסוסה הוא ערך לאומי המעוגן בחוק יסוד, ויש בו כדי להוות שיקול ראוי ודומיננטי במערכת השיקולים העירונית, כולל לעניין הקמת בתי ספר וקביעת מדיניות במימון הסעות אל מחוץ לעיר".

בית משפט המחוזי בחיפה קיבל את הערעור שהוגש על ההחלטה תוך שהוא תוקף באופן חריג את החלטת השופט לוזון: "פרשנותו של בית משפט קמא להוראות החוק ולדרכי יישומו שגויה מן היסוד. לא אוסיף לדון בנושא, שמלכתחילה שורבב להליך בצורה שגויה ושלא לצורך", כתב השופט רון שפירא.

אך הביקורת לא נעצרה בבית משפט המחוזי. גם כשסגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט משה דרורי, ביקש להתבסס על חוק הלאום בעניין פסיקת פיצויים עונשים נגד החמאס והתבסס על חוק היסוד הוא חטף קיתונות של ביקורת מבית המשפט העליון שגם קיבל את הערעור על החלטתו. השופט דרורי הסביר בהחלטתו כי "האם מכאן נובע כי חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי – הוא דקלרטיבי בלבד? אינני סבור כך. חזקה על הכנסת, כרשות מכוננת, כי הוציאה תחת ידה חוק יסוד, שניתן יהיה לעשות בו שימוש בבתי המשפט".

אלא ששופט העליון יצחק עמית כתב כשקיבל את הערעור כי "קשה להלום פרשנות מעין זו, וכאמור, הסוגיה שלפנינו לא הצריכה, מלכתחילה, פנייה לחוק יסוד: הלאום… קשה להלום כי מקום שבו אזרח המדינה או בן לעם היהודי נפל קורבן לצָרה וְצוקה בשל יהדותו או בשל אזרחותו, בכל מקום על פני כדור הארץ, הדבר יתפרש כחוסר הצלחה של המדינה, המקימה לו זכות שכנגדה עומדת חובה של המדינה".

חוק השבות וסוגיות המאפשרות עליה מכוחו הינו סבוך ודורש ידע וניסיון משפטי. משרדנו עוסק בעלייה והגירה לישראל, בהסדרת מעמד בישראל ובמשפט מנהלי ואזרחי. כמו כן, המשרד מייצג לקוחות מול משרד הפנים בערכאות משפטיות, כגון: בית הדין לביקורת משמורת, בית הדין לעררים, בית המשפט לעניינים מנהליים ובית המשפט הגבוה לצדק בהליכי ערר ועתירות מנהליות כנגד חוקיות החלטות משרד הפנים.