דלג לתוכן
Contact Us: 03-3724722 | 055-9781688 | [email protected]

הוצאת אזרחות גרמנית – היסטוריה של יהודי גרמניה

Michael Decker
Michael Decker
ליהודי גרמניה יש היסטוריה ארוכה ומורכבת עוד מימי הביניים, כשאזכורים הראשונים לקהילה מופיעים במאה הרביעית לספירה. במאה ה-19 זכו היהודים בגרמניה לזכויות משפטיות וקבלה חברתית (האמנציפציה), ותרמו לחברה הגרמנית בתחומים כמו מדע, רפואה ואמנויות. עם זאת, עליית הרגשות האנטישמיים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שהגיעה לשיאה בעליית המשטר הנאצי לשלטון ב-1933, הביאה לרדיפה ורצח של מיליוני יהודים גרמנים במהלך השואה.

מאמר זה נועד לקדם את אפשרויות קבלת האזרחות הגרמנית ששונו באוגוסט 2021 באשר לקורבנות הרדיפה הנאצית וצאצאיהם. בעקבותיו יוכלו מאות אלפי ישראלים בעלי קשר לקורבנות הרדיפה לעתור ולהשיג אזרחות אירופית בקנה מידה איכותי ביותר. המאמר מציג את ההיסטוריה של יהודי גרמניה לאורך הדורות ובסופו מתייחס גם לאספקט המשפטי של השגת דרכון גרמני.

קורות יהודי גרמניה

קורות חייהם של יהודי גרמניה וראשית התהוות הקהילה עלומים מעין ומאוזן. עם זאת, תודות לאזכור זעיר של קהילה יהודית בעיר קֶלְן על ידי קיסר רומא קונסטנטין בשנת 321 לספירה, הובהרה מעט העננה הכבדה אודות ראשית קיומה של הקהילה. האזכור הועלה על צו שהוציא הקיסר ואשר מתיר לתושבים המקומיים כמו גם יהודים לקחת חלק בשוק העבודה המקומי.

המסמך נחשב היסטורי לאו דווקא בשל ציון יהודי העיר, אלא גם ככזה אשר מבשר את חופשיותם כאזרחים שווי זכויות לצד התושבים איתם חיו. המסמך מכיר באופן רשמי בזכותם של היהודים לקחת חלק פעיל במשרות מוניציפליות בצוותא עם חברי האליטה בעיר. יחד עם זאת, מתיר גם לעסוק רשמית בכל משרה אדמיניסטרטיבית או פיננסית בה חפצו.

המסמך מספר לא רק על נוכחותם של יהודים בעיר, אלא גם על מצבם החברתי-כלכלי השפיר. על פי הכתוב, ניתן להיווכח כי מספרם היה גבוה, וכן, כי גם היו מעורבים כלכלית ועסקו במשרות ציבוריות נחשבות. משום כך, נטען כי תודות לשגשוגה של העדה עוד בשחר קיומה הייתה אחראית למשיכת יהודים נוספים בייחוד מהאימפריה הרומית.

על אף ופרק זמן זה אינו כתוב על נייר באופן היסטורי מפורט, ידוע במחקר כפרק זמן שעבר על מי מנוחות, בו נהנו יהודים משוויון חברתי יוצא דופן והיתר לדור היכן שחפצו. עוד נטען במחקר כי בדומה למקומיים גם היהודים לא היו מעורבים במדד אוריינות גבוה (עקב חוסר בהתכתבויות)  ולא היו בקיאים בקרוא וכתוב לועזיים אלא רק אלפבית עברי למטרת תפילה.

למרות שיתרון האוריינות אשר ליווה יהודים במשך דורות ואשר העניק להם ערך נוסף על המקומיים לא היה קיים דאז, עדיין עושה רושם כי הבטיחו לעצמם מוניטין גבוה והיו גורם מכריע בהעלאת קרנן של הערים בהן נכחו. ככל הידוע, הערים בהן גרו בשלב מוקדם זה של התיישבותם באזור אשכנז, היו לאורכו של נהר הריין המפורסם. מה שכנראה מעיד כי רובם היו חקלאים.

German Citizenship for Descendants of German Jews

חיי הקהילה במאה ה-8 ואילך

רקע היסטורי מעט יותר נרחב יש בידינו מהמאות ה-8 וה-9 אודותם, בייחוד בימיו של המלך קרל הגדול. בתקופה זו הגיעו יהודים מארצות כדוגמת עיראק, איראן (פרס), איטליה, מצרים וצפון אפריקה לגרמניה בכדי למנף כלכלות עירוניות. חשוב לומר כי בעת זו היו המדינות הנוצריות מסוכסכות עם אלה המוסלמיות ומשום כך נתיב המסחר היה מסוכן לא פעם עבור נוצרים.

האחרונים שחששו משירותי בִּיוּן איסלאמיים במחוזותיהם אסרו על אויביהם המוסלמים לדור באירופה, במיוחד במערב היבשת. משום כך, היה מחסור בסוחרים שקישרו בין העולם המערבי למזרחי – שבאותה תקופה שלט על נתיב המסחר הבינלאומי העיקרי, מהודו דרך איראן ומרכז אסיה, מערבה לעיראק ומצרים העשירות.

יהודים, שבאותה עת ידם הייתה מגעת באופן כמעט בלעדי לכל מקום, היו ידועים ככאלה אשר מסוגלים להחיות כלכלה בזכות קשרים שניהלו עם אחיהם היהודים ביבשות השונות. זאת הסיבה שהיו מבוקשים לא פעם על ידי השלטונות. נטען כי בתקופת מלכותו של אוהד היהודים קרל הגדול, נבנו מושבות סוחרים ולעיתים גילדות שמרבית עובדיהן היו יהודים.

המלך תחילה הושיב את היהודים בדרום צרפת בחבלי הארץ פְּרוֹבַנְס ואָקִיטַן. לאורך השנים המשיך להושיבם בערים נוספות בצפון צרפת ומערב גרמניה. ידוע כי ייסד גילדה יהודית בעיר הולדתו – אֲאכֵן. עיר זאת שימשה לו גם לעת בגרותו, ובה בחר לבנות את ארמונו המפואר ביותר מתוך 65 ארמונות שבנה לאורכה של האימפריה הקָרוֹלִינְגִית.

מרכז תורה וחממה לתלמידי חכמים

תנועת חכמי התורה שלימים תהווה את חסידות אשכנז, צמחה במאה ה-10 עם נוכחותם של גדולי רוח כדוגמת אַבּוּן הגדול, רבינו גרשום, קַלוֹנִימוּס הזקן, רבי שלמה יצחקי, יהודה החסיד ועוד. תנועה זו הֱעֶתיקה את מושב התורה וההלכה מבבל של תקופת הגאונים אל אזור אשכנז. הרבנים הנזכרים הצליחו למשוך חכמים מכל רחבי הים התיכון לגרמניה.

לראשונה, החלו צומחות ישיבות מכובדות על גדות הריין ולהעמיד תורה בגאון לכל פזורות ישראל. בשונה מיתר יהדויות האיסלאם שישבו בצפון אפריקה, ספרד, ארץ ישראל או עיראק, התמקדו האשכנזים באופן בלעדי בהלכה ולעיתים אף בתיאולוגיה אנטי נוצרית כדוגמת רש"י, אולם מאידך, כמעט שלא נתנו את הדעת לפילוסופיה, הגות או שירות למיניהן.

בעלי התוספות פיתחו תורת חשיבה מתוחכמת כאשר חיברו באופן מקיף הערות-שוליים ופרשנויות מקיפות לתלמוד ולפירושי רש"י. פרויקט הכתיבה הנועז נועד לבאר את התלמוד, דרכו יוכלו להבין כלל ישראל את משמעות המלל. המיזם הלימודי הצליח לדורות ועד היום נחשב לאבן יסוד בהבנת התורה. מעט יותר מאוחר התחילה בקרב חכמים אלה גם הערצה לתורת הקבלה.

השושלת הקרולינגית הגרמנית ויחסה ליהודים – הוצאת אזרחות גרמנית

השושלת הקרולינגית הושפעה עמוקות מדמויות מופת תנכיות כגון דוד, שלמה, יאשיהו ועוד. משום כך, נהגו לחקות בארמון המלוכה את טקס המשיחה על יורשי עצר, ודאגו כי יבוצע בסגנון מקראי. הסיבה הייתה בשל ייחוסה של השושלת הקרולינגית לבית דוד (כמו לא מעט בתי מלוכה באירופה באותה עת ואפילו שושלת הנובר של בית המלוכה הבריטי מייחסת עצמה לבית דוד).

לפיכך, הוקירו הקרולינגים ובראשם קרל הגדול את היהודים, ששימשו עבורם דוגמא וסמל לשלטון וסדר. הערצה זאת הובילה כמה מאות שנים מאוחר יותר בתקופת הרנסאנס להקמתה של תנועת ה"הֶבְּרַאִיזְם". תנועה זו צמחה במדינות כמו גרמניה, הולנד, אנגליה ואיטליה, שהיללו והתווּ עבור מלכיהן את דרכם המקראית של מלכי ישראל כדוגמא למלכות אתית משגשגת.

עוד סיפור מעניין שסופר על קרל הגדול הוא בנוגע ליחסי החוץ שניהל עם הח'ליפה העבאסי – הַארוּן אַל-רָשִיד. בכדי להשיב את הסדר הכלכלי על כָּנוֹ ידע השליט הפרנקי-קרולינגי כי עליו לייצב את מדיניות המסחר עם העולם האסלאמי. בהתאם לכך שלח משלחת לח'ליפה בבגדאד אשר כללה גם מתורגמן יהודי מאאכן בשם יצחק.

עבור יהודי אשכנז, שנות מלכותו של קרל הגדול או בשמו האירופי Charlemagne, ידועים כתור הזהב האשכנזי של ימי הביניים. המגבלות של הממלכה הוִויזִיגוֹתִית הקודמת אוסרו ובמקומם קידמו המלכים הקרולינגים שוויון זכויות. נאמר כי אביו של קרל – פֵּפִּין "הגוּץ", היה חב אמונים ליהודיו מפני שעזרו לו במלחמותיו נגד המוּרים המוסלמים.

תקופת המשבר היהודי בגרמניה

תקופת הרוגע ממנה נהנו יהודים במשך של אולי אלף שנים הסתיימה עם כיבוש הכנסייה הקתולית את לבבות העמים המערב אירופאים. כאשר החל האפיפיור אוּרְבָּן השני לנאום נאומי הסתה כי על האומות הנוצריות לכבוש מחדש את ירושלים מידי המוסלמים, החלו האבירים הטמפלרים להכין את צבאותיהם מרחבי מערב אירופה.

ההסתה החלה בשלהי חודש נובמבר של שנת 1095, ונועדה לזעזע את לבבות השומעים ולהחדיר בהם רוח לחימה. זאת על מנת לצאת למסע כיבוש ארץ הקודש ולעזור בנוסף באיזון הכוח הנוצרי באיזור הלֵבַנְט. באותו פרק זמן הכוחות הביזנטיים במזרח התיכון הלכו ונחלשו בידי הכוחות הסֶלְג'וּקִים המוסלמים. במטרה להחזיר את ההרתעה הוחלט על מסע כיבוש נרחב גם בסוריה.

לשם כך נרתמו שלוש אימפריות אירופיות לשלוח את צבאותיהן – האנגלים, הצרפתים והגרמנים (שבאותה עת היו חלק מהאימפריה הרומית הקדושה). באוגוסט של שנת 1096 יצאו הכוחות המאוחדים שמנו כ-150 אלף אבירים. אולם, באופן מפתיע ולא מכוון המון נוצרי להוט זינב אחר האבירים בכדי להושיט להם יד בכיבוש ירושלים ולהאציל עליהם ברכות עד בואם לירושלים.

על אף והמטרה הייתה נסיעה לעבר ארץ ישראל, החל ההמון לשחרר זעמו על עיירות יהודיות בהן נתקל בדרך. הפרעות עברו מפה לאוזן מהר מאוד והגיעו גם למחוזות יהודיים רחוקים על נהר הריין. המאורעות הרצחניים כונו בפי היהודים "גזרות תתנ"ו". לפי הערכות חוקרים, במשך שבועיים של הטבח נרצחו כ-12 אלף יהודים בערי מַיִינְץ, ווֹרְמְס, שְפֵּיִיר וטְרִיאֵר.

קהילות הושמדו, ראשי תינוקות הוטחו בזדון לקירות, נערים העדיפו למות על קידוש השם מאשר להתנצר – אפילו למראית עין. האנדרלמוסיה, האכזריות וכמות הנרצחים הובילו לטראומה בין היהודים. הלם זה יגדל במרוצת השנים לטראומה בין דורית שבעקבותיה יבחרו היהודים לבודד עצמם משכניהם ולהתרחק מכל סוג של דינמיקה חברתית.

מאורעות אלו היוו גורם ראשוני להגירתם של יהודי אשכנז למזרח אירופה ובמיוחד לפולין – ממלכה שבאותו זמן קידמה רוח של סובלנות כלפי מיעוטים. אט אט התחילה השפה היהודית-גרמנית (יידיש) למזג בתוכה גם מילים מפולנית ויתר ניבים מזרח אירופיים. שמות כגון לזר, זלמן, מושקא, קלמן, ליפא ועוד הפכו שכיחים בין יהודים.

אנטישמיות גרמנית במאה ה-14

הגורם השני והמכריע בנוגע להגירת יהודים לכיוון מזרח אירופה היה עלילת הרעלת הבארות. מיתוס זה הופץ כנגד יהודים עוד מהמאה ה-12, אולם, בשנות ה-40 של המאה ה-14 הגיע לשיאו בעיצומה של המגפה השחורה. המגפה פקדה את אירופה ודלדלה בשליש את אוכלוסייתה. עם זאת, מספר הקורבנות בקרב היהודים היה נמוך יותר ככל הנראה לעומת הנוצרים.

עובדה זו העלתה מיד חשש אצל השלטונות שמא מדובר במעשה מכוון מצד היהודים, וכי בקנוניה משותפת מנסים היהודים להרעיל את הבארות באירופה מפני שנאתם החבויה לנוצרים. לאורכן ולרוחבן של גרמניה, צרפת ושוויץ הועלו אלפי יהודים על מוקד בחבורות מרוכזות, עונו בעינויים קשים, נרצחו בחרב או ששרפו עצמם בצוותא בכדי לא ליפול לעינויים אכזריים של הכנסייה.

מסופר כי כל קהילת העיר בזל (עיר בתוך הממלכה הגרמנית העתיקה) שהכילה כ-650 יהודים נשרפה חיים בתוך בניין מעץ שנבנה למטרת העונש. עוד כ-600 יהודים נטבחו במיינץ, בעיר אֶרְפוּרְט (מרכז גרמניה) כ-3,000 נרצחו, בשטרסבורג הועלו על מוקד כ-2,000 יהודים. קהילות קלן ופרנקפורט הושמדו כליל כמו עוד 210 קהילות מתוך למעלה מ-500.

מכאן והלאה החלה ההגירה היהודית המסיבית לעבר מזרח אירופה. הנרדפים וצאצאיהם ששרדו את התופת של ימי המגפה השחורה בנו קהילות חדשות בשטחים אשר מזוהים כיום עם פולין, ליטא, לטביה, אוקראינה, בלארוס ורומניה. שטחי מזרח אירופה היו נגועים משמעותית פחות במגפה השחורה מאשר החלק המערבי, מה שהוביל לריבוי היהודי הניכר בחלק זה של העולם.

יהדות גרמניה מתקופת הרנסאנס

קשה יהיה לומר שעד תקופת ההשכלה או אפילו לאחריה היו הנסיכיות הגרמניות (שברבות הימים יתאחדו לגרמניה המאוחדת) בעלות חסד או שוויוניות כלפי יהודים. גם לאחר בוא הרנסאנס לאירופה היה החלק הגרמני יוצא דופן מבחינת שנאתו כלפי יהודים. מרטין לותר הרפורמיסט הידוע הורה כי רציחת יהודים דבר לגיטימי הוא ולא יגרור ענישה בעולם הבא.

הדת שהייתה מהולה בחיי היומיום כל כך השפיעה עמוקות על הציבור הדתי קנאי, שלעתים היה יוצא למסע טבח ונקמה ביהודים. לאורך המאות ה-16 ועד ה-19 לא חדלו פרעות רצחניות כדוגמת פרעות "הֶפּ-הֶפּ" או עלילות דם כדוגמת עלילות ברלין. אמה מה, בתחילת המאה ה-19 מדינות מערב אירופה לצד ארצות הברית קידמו את רעיון האמנסיפציה.

רעיון זה סלל את קבלתם של המוני יהודים למקומות עבודה יוקרתיים בין החברה הגרמנית. הנסיכויות השונות כמו הֶסֶן, וֶסְטְפַאלִיָה, פרנקפורט ועוד, פתחו את שעריהן בדומה בראשית המאה ה-19. מכאן והלאה אפשר לראות את פריחתם החברתית-כלכלית של יהודי גרמניה ועלייתה של יהדות זו לגדולה, ככל הנראה יותר מכל יהדות אחרת באלף השנים האחרונות.

הוצאת דרכון גרמני

תודות לתיקוני חוק שלקחו חלק בגרמניה לאורך השנתיים האחרונות יוכלו יהודים רבים לעתור ולקבל דרכון גרמני אירופי. זכאות לקבלת דרכון גרמני מורחבת לגבי צאצאים למי שהיו קורבנות לרדיפה נאצית בגרמניה בין השנים 1933-1945. זאת בין ובכל האזרחות המקורי היה אזרח גרמני או ששהה בה בין השנים המצוינות.

תודה למר יהונתן גבריאלוב שסייע בכתיבת המאמר.

צרו קשר

  • ✓ Valid number ✕ Invalid number
  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

גלול כלפי מעלה