דלג לתוכן
Contact Us: 03-3724722 | 055-9781688 | [email protected]

בני הפלשמורה וסוגיית הגיור

Joshua Pex

סוגיית בני הפלשמורה מלווה את הציבור הישראלי מאז שנות השביעים. הקהילה האתיופית ידועה בהיסטוריה יהודית עשירה, רגשות ציוניים עזים ולא אחת אכזבות מיחס המדינה כלפיה ובפרט בנושא העליה ובני הפלשמורה.

כיום המדינה מקימה קשיים לא מעטים לעליית יהודים שנותרו באתיופיה, בעיקר כאשר מדובר בבני הפלשמורה לפי פרשנות "גר גורר" שהוא מושג לפרשנות משפטית של חוק השבות. במשך שלושים שנה פורש המושג כך שאדם מקרב בני הפלשמורה שעלה לארץ והתגייר יכול היה לעלות גם את ילדיו ונכדיו אף אם הם לא יהודים ולא עברו הליך גיור.

היסטוריה של בני הפלשמורה והתייחסות המדינה

למעשה, לא קיימת מחלוקת כי בני הפלשמורה הם צאצאי היהודים מקהילת "ביתא ישראל", עליהם אין מחלוקת כי הינם יהודים. אלא שבמהלך המאה הקודמת התנצרו רבים מהם בשל תנאים קשים מנשוא ולכן מקובל לומר כי הם נאנסו להתנצר.

גר גורר מתבסס לפרשנות לתיקן לחוק השבות (תיקון מספר 2) שנעשה ב-1970, תש"ל. בסעיף 4א נכתב כי "הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות, תשי"ב – 1952 וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר, מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוגו של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי, להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון".

הויכוח שנסוב הוא בשאלה האם המונח "ילד של יהודי" הכוונה היא שבעת לידתו של הילד חובה על האב להיות יהודי ורק אז תעבור לילדו זכות השיבה לארץ או שמע, לפי פרשנות משפטית אחרת, מי שהתגייר זכאי לעלות לארץ אך אין זכות זו מוקנית לילדו, כי אותו ילד לא היה "ילד של יהודי" בעת לידתו.

ב-1972 היועץ המשפטי לממשלה דאז ולימים נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר, קבע כי אין הביטוי "ילדו של יהודי" מתייחס ליום הלידה. זאת אומרת שהדבר אינו תלוי בדתו של האב בעת לידת הילד.

ב-2001 היועץ המשפטי דאז, אליקים רוביטנשטיין, קיים דיון בסוגיה ובה התברר כי בעקבות הפרשנות שהייתה קיימת אז המדינה מעלה למעשה 70 בני משפחה לא יהודיים על כל 100 יהודים. עקב כך שונתה הפרשנות לסעיף 4א לחוק השבות כך שמי שלא היה יהודי בעת שנולד בנו אלא התגייר רק לאחר מכן, לא יוכל לעלות את ילדו משום שאין בנו נחשב "ילד של יהודי" ולכן איננו זכאי לעלות מכוח חוק השבות.

כנגד חוות דעת זו הוגשה עתירה לבית המשפט העליון אך היא נמחקה וכך קובעה הפרשנות המשפטית של רובינשטיין ששינתה כליל את יחס המדינה לבני הפלשמורה.

מדיניות בתי המשפט – תלוי במקרה

כך למשל דחה בג"צ באפריל 2014 עתירה של שלמה אלמו טפרה שעלה לארץ ועבר גיור נגד שר הפנים ומנהל האוכלוסין להורות להם להעניק לביתו לעלות ארצה על פי חוק השבות בהתאם להנחיות גר גורר (בג"צ 7638/10). בהחלטה שהתקבלה פה אחת כתבו השופטים אליקים רובינשטיין, יצחק עמית ואורי שהם כי "אין זה מתקבל על הדעת שכל מי שהתגייר לאחר עלייתו לישראל, יוכל להעלות אצרה, מכוח חוק השבות, את כל צאצאיו שנולדו טרם עלייתו. במקרה דנן, הגיע העותר לישראל כנוצרי בשמת 1992, והתגייר בשנת 1997, כחמש שנים לאחר הגעתו לישראל ו, וכעשר שנים לאחר הולדת בתו… הפרשנות המוצעת על ידי המשיבים עולה בקנה אחד עם תכליותיו של סעיף 4א".

למרות זאת במקרה של תרמית, כאשר בני הפלשמורה מתחזים לאחרים ועולים מכוח חוק השבות ומסיימים את הגיור, נראה כי לא ניתן לבטל את יהדותם. כך למשל, בפסק דין תקדימי שניתן ביוני 2021  אישר בית הדין הרבני הגדול בירושלים את יהדותם של שני זוגות בני הפלשמורה שהתגיירו בזהות בדויה והתחזו לאחים ואחיות וביתא ישראל (תיקים רבניים: 1241836/1, 1241823/1, 1242003/1, 1241847/1).

על בסיס התחזות זו האחים אף עלו לארץ בכוח חוק השבות. תחילה, החליט בית הדין לגיור לבטל את גיורם בשל גילוי התרמית כשהוא מנמק זאת בכך שבזהותם האמיתית הם לא היו זכאים לעליה על פי חוק השבות וגם משום שגיור דורשת כנות וזהות בדויה פוסלת את הגיור.

אלא שארבעת הנפסלים לא ויתרו, ועתרו לבית הדין הרבני הגדול. הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב צבי בן יעקב קבעו בפסק הדין בין היתר כי "הערעור מתקבל, גיורם של המערערים תקף. הם יהודים על פי ההלכה ואי אפשר לבטל את גיורם".

הדיינים הסבירו כי מרגע שהגיור תם והאדם הוכרז כיהודי, לא ניתן עוד לבטל את יהדותו: "אף אם ההחלטה לגייר את המערערים התברר בדיעבד כהחלטה שגויה שהתקבלה בשל אי ידיעת זהותם האמיתית, אין בכך כדי לבטל את הגיור עצמו שאינו החלטה ופסיקה של בית הדין אלא מעשה עשוי שנעשה ושאין ממנו דרך חזרה".

בפסק הדין סוקרים הדיינים את ההיסטוריה ההלכתית בנושא הגיור וזהות בדויה, חוקי המדינה מהתקופה העותמנית ועד היום ואת תולדות העליה מאתיופיה. עם זאת, הדיינים התייחסו לנושא התרמית וביקשו את התערבות משטרת ישראל בנושא: "אין אנו מקלים ראש בממצאים. תרמיתם החמורה של המערערים הייתה ועודנה עילה שבשלה ראוי לנקוט נגדם סנקציות פליליות, אולי חמורות, הן בהקשר של התרמית כלפי רשויות המדינה בכלל והן בהקשר של הונאתו של בית הדין לגיור בפרט". הדיינים בקשו מבית הדין לעדכן את  משטרת ישראל והפרקליטות לעניין "לצורך לקיים חקירה ולהעמיד לדין את העבריינים".

פסק דין זה מהווה אבן דרך כיצד יש לפעול בנושא גיור שנעשה בתרמית לבתי הדין הרבניים, לבתי הדין לגיור, למשרד הפנים ולרשויות האזרחיות.

מתלבטים? זקוקים לייעוץ משפטי איכותי בתחומי ההגירה והמעמד האישי? משרדנו כאן לשירותכם. מוזמנים לפנות אלינו.

צרו קשר

  • ✓ Valid number ✕ Invalid number
  • שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

גלול כלפי מעלה